סיפור חיים

החיים מאחורי הסורגים

בחירות לא נכונות

ומה למדתי מהן

קטנה לפני, אם סיפור חיי יעזור לאחד או אחת מכם לקחת צעד אחורה, אני את שלי עשיתי..

אני לא שייכת לזן הכותב, אני מהצד הקורא, אבל אתמול במהלך שיחה עם אבי ,שבו סיפר לי שהיתה כתבה על רמת בתי הכלא בישראל, הכל צף והתחיל לדמם שוב, אז החלטתי לכתוב.

יום שישי 8 בבוקר - חלק א

ואני עדיין במיטה, דפיקות בדלת, קמה חצי ישנה ומולי עומדים 4 גברים שנראו כאילו יצאו מסרט ההמשך של רמבו, אומרים לי שלום ,אנחנו מהמשטרה 😢

במשך כמעט שעה, הם הפכו לי את הבית,פירקו את הסלון והאוטו ובכל הזמן הזה אני יושבת רועדת על הספה, הדמעות לא מפסיקות לזלוג, ואני, רק מנסה להבין אם הכל פשוט חלום רע ועוד מעט אני אתעורר וזה יעלם (מיותר להגיד שגם כמה חודשים אחרי ,אני עדיין מקווה להתעורר למציאות אחרת ).

נלקחתי בניידת סמויה למשטרה והדבר היחידי שהיה תקוע לי בראש זה הפנים של ההורים שלי שפשוט לא הבינו מה קרה ובשנייה התבגרו ב 10 שנים.

נשלחתי לחקירה, חקירה קשה, חקירה שנראית כמו חלק מסיפור רע.

בצהרים נלקחתי לבית המשפט, שם פגשתי את ההורים שלי ולראשונה את העורך דין שלי.

בית המשפט החליט על 5 ימים.
הגעתי לנווה תרצה! יום שישי השעה 6 בערב, אני עדיין לא מבינה, לא מעכלת, נכנסת למערבולת של חרדות ולחצים.

החדר הוא מינורי, 2 מיטות קומתיים צבע חלודה מוברגים לקיר, מאחור גרים להם בערך כל חיות נח, פחות הפילים והג'ירפות.

המזרן הוא מזרן ייחודי תוצרת המנדט התורכי, מזרן דק עם עטיפת שעוונית יוקרתית שמונח על משטח ברזל עבודת יד.

המצעים היו ממש כמו בסיפורים והכוונה לספר "בגדי המלך החדשים " וכמובן בל נשכח את דני דין הרואה ולא נראה.
שמיכה מפנקת במיוחד מהתקופה של הבריטים. כן ,ממש נכנסתי למנהרת הזמן.

על הרצפה התקיימה לה תחרות ישראל למקקים, ואת המנצח כמובן הדבקתי לקיר עם נעל, אבל כמו בכל סיפור אמיתי בחיים, היה ניצחון של הרוב מול היחיד. עד יומי האחרון שם הייתי עסוקה בהשמדה המונית של מקקים, עוד שבוע שם ,והם היו נהפכים לזן נכחד.

המגבת הייתה בטח בעלת סיפור חיים, אין לי מושג של מי היא הייתה לפני.
המקלדת והשירותים נראו כאילו יצאו מאיזה קטלוג של בתי סוהר ברוסיה.
בתוך כל אני עומדת ומסתכלת .
ובעיקר רועדת, נשכבת על המזרן, מתקפלת לתנוחת עובר ולא מפסיקה לבכות עד הבוקר למחרת .
שכנתי לתא הייתה ערבייה מקסימה בת 19,שפשוט חצי לילה באה לידי וחיבקה אותי.

בתאים הסמוכים נשמעו צעקות מכל צד שבירכו אותי ,בברכות שלום כגון ,תסתמי את הפה וכל המילים היפות שנשמעות באצטדיון כדורגל מלא שנאה.

מיותר לציין את הלילה שעברתי. בבוקר החלטתי שזהו אני לא יכולה ,מעדיפה שההורים שלי ישבו עלי שבעה ולא יעברו את כל הסיוט הזה.

חלק מחבילת היוקרה של החדר ,היו 3 מצלמות שמצלמות 24 /7 ל אלג'יזירה.

מצאתי קליפה של ארון, מקושטת צבעים של חלודה, כחול ים אחרי סערה וכמובן אבק כוכבים,

התיישבתי על המיטה מול המצלמה והתחלתי לחתוך את וריד יד שמאל הייתי בטוחה שמהצד השני, בטח אחמד או מוחמד מאושרים שיש פחות יהודייה אחת. (סליחה, הייתי בסערת רגשות)

זה לקח כמה שעות טובות ,אחרי שהבנתי שיהיה יותר קל לחפור תעלה ולברוח,צעקתי לחובשת.
כיאה לשירות הלקוחות המטורף של בתי הסוהר,היא הגיעה אחרי שעה.
נלקחתי לחדר הרופאה.

יום שבת, כולם בבית או בדרך אל הים. וגם החובשת המקסימה הייתה שם, היא שאלה למה, עניתי לה, שאלה תעשי את זה שוב, אמרתי לא.
ואז היא הוסיפה ואמרה שהיא לא רוצה להכניס אותי לחדר מיוחד, שבו אני יהיה עם מזרן על הרצפה, וקשור בידיים וברגליים. ישר חשבתי על כל החיות המחמד שיש לי בחדר ומחכות לי, הבטחתי שלא אעשה כלום יותר.

חלק ב'- אם רק...

יצא לכם פעם לחשוב שאם רק הייתם עושים דברים אחרת החיים שלכם היום היו הרבה יותר טובים?
יצא לכם פעם לחשוב שאם רק היתה לכם מכונה של זמן, הייתם מריצים את הסרט אחורה ומוחקים את כל הטעויות?
יצא לכם פעם להרגיש טיפשים?
לצערי זה קורה לי כל יום.

פעם חשבתי שאני הכי חכמה
פעם חשבתי שאני אמיצה
פעם חשבתי שאף אחד לא יכול עלי
פעם הרגשתי שהכל קטן עלי…

אז חשבתי.
בהתחלה לא ידעתי שאני מכורה.
לא ידעתי שיש מחלה כזו שנקראת ההתמכרות.

20 שנה של התמכרות.
20 שנה של ללכת לישון עם הבאנג.
20 שנה שהבאנג היה מערכת היחסים הכי יציבה שלי.
20 שנה לא הרגשתי.
20 שנה המכשיר ניהל אותי.
פעם חשבתי שאני חכמה.
חכמה ותפרנית.

ההצעה.

יום אחד הטלפון מצלצל. חברה. היא פנתה אלי בהצעה. חברת ילדות, חברה שהייתה בת בית אצלי.
היא הבינה את הלחץ הכלכלי שאני נמצאת בו, היא ידעה שהרבה מונח אצלי על הכף, היא ידעה כמה אני זקוקה לכסף.

בפעם הראשונה שהיא פנתה אלי בהצעה להבריח קוקאין לישראל סירבתי, מה לי ולזה?
אבל היא לא ויתרה. היא ידעה יופי איפה ללחוץ, היא ידעה שכל יום שעובר המצב שלי מתדרדר יותר ויותר ואני בשלי, לא רוצה. היא תקשרה והתקשרה ובאיזשהו שלב כבר לא עניתי לה.

וככה עברו להם עוד 3 חודשים.
3 חודשים שבהם לא עבדתי, תקועה במערכת יחסים הרסנית, ובלי שקל על התחת ומחוברת לבאנג.
כשהיא התקשרה שוב אחרי 3 חודשים כבר חשבתי אחרת, חשבתי על ה- 50 אלף שקל. מעולם לא ראיתי סכום כזה ובטח לא אראה לעולם, חשבתי לעצמי, כמה מתאים לי לעשות פיק של 50,000 ש״ח.

אני איתך, עניתי לה, מה לעשות? לא הרבה, היא ענתה, את תהיי הכתובת למשלוחים, המשלוח של הקוקאין יגיע אלייך הביתה, את הכסף תקבלי ברגע שהחבילה תגיע.
אין סיכון רק רווח.

בזמן שהיא מדברת, אני חושבת לעצמי, כמה פינות סכום כזה יכול לסגור לי,כמה אויר לנשימה זה ייתן לי…
כמה וכמה והדמיון החל להשתולל….

תראי, היא ממשיכה, הגיעו כבר כמה חבילות, אף אחד לא שם לב, רק לפני שבועים הגיעה חבילה, את חייבת לנסות, זה הקוק הכי טוב שאי פעם לקחת, הכי נקי שיש, בסופ"ש אני אצלך…
הסופ"ש הגיע, החברה מגיעה עם הקוק ואחרי 20 שנים שלא נגעתי בקוק, מצאתי את עצמי בסופ"ש אחד, אני וחברה מפרקות 12 גרם של קוק, ככה בלי בעיה.

למחרת כבר הסכמתי .
סגרנו את עניין הכסף
והחבילה יצאה לדרך.
לא ידעתי כמה יש בחבילה, אבל בהחלט ידעתי מה יש בה.

הזמן עבר
אני ממשיכה בחיי כרגיל
מעשנת
מעשנת
בין לבין מעשנת..
היום הגדול הגיע, החבילה הגיעה…
באותו יום כחלק מהמזל הטוב שיש מסביבי, דפקתי את האצבע בתוך מכונת הכביסה, נשברה לי הציפורן, זה כאב, אבל לא כמו המשך חיי.

החבילה הגיעה עם שליח, אני במקלחת והחברה חתמה עליה.
עברו להם 3 ימים
3 ימים שהטלפון שלי בהאזנה ואני לא יודעת.
3 ימים שיש האזנה בתוך החבילה ואני לא יודעת.
ב 3 ימים לא נגעתי בחבילה.

יום שישי, שעה 8 בבוקר, דפיקות מחרידות בדלת, משטרה 
נעצרתי.
האשמה : קשירת קשר לייבוא סמים קשים, סחר ושיווק של 400 גרם קוקאין

חושך בעיניים…

חלק ג'

חופש

יצא לכם פעם לדמיין איך נראה חופש.?
יצא לכם פעם להבין את המילה חופש ?
מה זה אומר?
איך מרגישים בלי חופש?
מה זה בכלל חופש?
מההורים?מהעבודה?מהמשפחה?
אני גיליתי בדרך הכואבת מה זה חופש…
חופש זה היכולת ללבוש מה שאתה רוצה
חופש זה לנעול את הנעלים שאתה אוהב
חופש זה להחליט מה בא לאכול וללכת לאכול
חופש זה שבא להתקשר למישהו או סתם לנוח מול הטלויזיה.
חופש זה לקפוץ לחברים
לראות שקיעה בים
לחבק את ההורים
לצאת לסיבוב עם הכלבה
לראות מה שאתה רוצה
להגיד מה שבא לך
לישון עד מתי שמתאים לך בלי שיעירו אותך
לקפוץ לשוק בבוקר
לבחור עגבניות
לאכול פירות
לקנות גלידה ביום שמש חם
לקפוץ לבריכה ביום חמסין
להדליק את המזגן
להתכרבל מתחת לשמיכת פוך ביום גשום
לישון עם תחתונים
לחבק כרית
לישון האלכסון
לגעת בעצמך מתוך שינה
לחבק מישהו לידך במיטה
לצחוק ללא סיבה
להסתכל במראה ולחייך לעצמך
לשלוח מייל
להכניס לפייסבוק
לעלות תמונה באינסטגרם
לטוס לסוף שבוע לחו"ל
לישון שאתה רוצה
לשבת ארוחת שישי עם המשפחה
ללכת לרקוד עד שאתה קורס
לצאת לטייל בטבע
לשכב על דשא
לרקוד בגשם
לתלות תמונות ליד המיטה
לצאת עם חלוק מהמקלחת
להשים את הבושם שאת אוהבת .
ללבוש שחור/אפור או אפילו כחול
לחבוש קפוצ'ון
ללבוש סריג או סוודר
להכין חביתה
או סתם איזה סלט
כל כך הרבה דברים מסמלים בשבילי חופש.
כל כך הרבה דברים שלאנשים זה נראה כמו הדבר הכי בסיסי שיש
כל כך הרבה ועוד מיליון דברים שלא חוויתי ,הרגשתי,טעמתי במשך
17 חודש לא היה אף אחד מזה..

חופש