בית / משטרה וייעוץ משפטי / סיפורי המעצר שלכם / ״פסטו״ פוסט: עכשיו אפשר לישון בשקט – יש משטרה בישראל!
״פסטו״ פוסט: עכשיו אפשר לישון בשקט – יש משטרה בישראל!

״פסטו״ פוסט: עכשיו אפשר לישון בשקט – יש משטרה בישראל!

ולא סתם משטרה, אלא אחת שיודעת להדליף בדיוק מה שבא לה מחדרי החדרים, בדיוק כמו אחרון היחצנים והספיניונרים.

כי הרי כל מי שיציץ בטלפון שלי (תרגישו חופשי) וודאי ימצא קודים כמו ״זיתים שחורים״ ״פסטו״ ועוד כל מיני ראיות מפלילות לכאורה, שלכאורה קושרות אותי לפשע נתעב כמו צריכת קנאביס, כאילו שה״זיתים השחורים״ שלי בכלל מעניינים מישהו כאשר כל יומיים מנסים לחסל פה עוד עבריין במכונית תופת.

עכשיו שלכאורה אין לי מה להסתיר אני לפחות יכול לשאול שאלות כגון מה בדבר צנעת הפרט והזכות שלי שלא יפרסמו ברבים את משיכתי ל״זיתים שחורים״ אחרי שבוודאות אני מעדיף ״פסטו״.

האם זה לא קצת קיצוני לקחת לבן אדם את הטלפון שלו, לדלות אסאמאסים, ואז להעביר לעיתונאי?!
כנראה שלא.
לא אהבתי את העובדה שהמשטרה לקחה לי את הטלפון ליממה וקצת.
בכל זאת, מה לעזזל עושים ללא הפייס והאינסטה?!
המרחק בין זה ועד ליחצן את האסמאסים שלי בעיתון יש מרחק רב. אה שכחתי, המשטרה ממש אוהבת סלבים. ותקשורת מסתבר. לאו דווקא בסדר הזה.

מצחיק להיזכר שבמשטרה אמרו לי לא לדבר על זה עם אף אחד, והם בעצמם מדברים עם עיתונאים.
כאשר התקשרו לפני קצת יותר מחודש ודרשו אותי לחקירה כבר הבנתי שמשהוא קורה.
נכון יותר לומר שהבנתי שקורה משהוא כאשר לא אחד, לא שניים, אלא שלושה שוטרים הגיעו לבית של אמא שלי ב06:00 בבוקר, וכן, הייתה גם ניידת.
כאשר אמא שלי התקשרה בבהלה להודיע לי שבמשטרה מחפשים אותי, מיד הרגעתי אותה וסיפרתי שלא אני הוא זה שרצח את ארלוזרוב.
אמא נרגעה במידת מה ועד כמה שפולניותה אפשרה לה.

״בוא מייד לתחנה״ אמר לי השוטר.

אמרתי לבוס בעבודה שאני דרוש לחקירה והוא מצידו כבר הנהן בחיוך.
אני פחות חייכתי כששהיתי במשך כמה שעות בתא מעצר קטן ומטונף בשיט עם כמה שבח״ים אזוקים ברגליהם, ואני נקרא לחקירה ושוב חוזר לתא למצוא את הפינה הכי פחות מלוכלכת בחדר 2מטר על 2מטר.
השעות עברו כמו ימים ומצידי רק חשבתי על עידו ואדם הילדים שלי.
כל מה שעבר לי בראש הוא שאני חייב לצאת מפה כמה שיותר מהר כי הרי לילדים יש היום חוג כדורגל, ואבא אף פעם לא מפספס חוג.
ביני לבין עצמי לא הייתי מוכן לקבל את העובדה שאני פושע.
האומנם?!

היום כשקמתי בבוקר קראתי את הכתבה שצירפתי בלינק מתוך עיתון זמן-תא ואני עדיין תוהה מה פחות קול, או מה פחות חוקי:
לעשן ג׳ויינט, או לפגוע בזכותו של אדם לפרטיות.
בכל זאת לא בהכרח רציתי שכולם ידעו שאני אוהב ״פסטו״, אבל אם כבר-אז כבר.

בכל מקרה למי שלא יודע, אני משחק כבר 20 שנה כדורסל מקצועני בהמון קבוצות ובנבחרות ישראל למינהם, מנבחרת הנוער עד הנבחרת הבוגרת.
למעשה מאז שאני זוכר את עצמי אני קופץ.
קופץ וקופץ ועדיין קופץ ומשחק כשחקן פעיל במכבי קרית-גת מהליגה הארצית שהשנה אנחנו מרחק נגיעה מעליית ליגה לליגה הלאומית אחרי עונה חלומית.
במהלך שנות הקרירה שלי כשחקן כדורסל מקצועני קיבלתי מהקבוצות בהן שיחקתי ובנבחרות ישראל מאות כדורים ומשככי כאבים כמקובל בענף תחרותי כמו הכדורסל.

כיום אני מוכר בביטוח הלאומי כנכה 15% והכל עקב הברכיים הבעיתיות שלי. אותם ברכיים שעברו 5 ניתוחים ובתוכם לא בטוח שנשאר בהן סחוס או גיד שלא נקרע.
למעשה כיום אני בן 35 עם ברכיים של בן 65 כתוצאה ישירה של כל הדאנקים אותם הייתי מטביע יום אחרי יום במשך שנים.
עם ברכיים כאילו היום יום הוא פחות פשוט ואף קצת מסובך, ובעיקר כשמתקרר, ובמיוחד בלילות ללא שינה ועם הרבה כאבים בלתי נסבלים.

השיא היה לפני כשנתיים בערך כאשר המליץ לי מומחה לכאב אליו הופנתי מקופת החולים לנטול ״ליריקה״ והיא תרופה לשיכוך כאבים על מנת לטפל בתופעות הלוואי של הברכיים שלי,
אחרי סחרחורות והקאות החלטתי שזה לא בשבילי.
״ליריקה״ היה מבחינתי הסוף.
הסוף של ההעבסה, אחרי שנים של נטילת כדורים משככים.
שנים של שנים של כדורים ועוד כדורים הדוחפים אותך לקצה גבול היכולת.
״יש משחק מחר ואין מצב שאתה לא משחק״ היה אומר לי אחד המאמנים שלי.
אז עולים פצועים. פצועים ועם משכך כאבים כמובן.

מזל שאנחנו לא בשנות השמונים או התשעים שם כתבה מסוג זה היתה מחסלת אותי עד עפר.
כיום יותר ויוצר מדינות משנות את החוק לגבי ״אי-הפללה״ וכן מתירות ע״פ למעשנים רבים לצרוך קנביס לצרכים חברתיים וכמובן לצרכים רפואיים.
כרגע אני נמצא בתהליך מול מרפאת כאב להסדרת נושא הקנביס.
חוק פקודת הסמים המסוכנים ככל הנראה לא התעדכן והמשטרה ממשיכה לרדוף את המעשנים שלא לצורך.
ביום שהחלטתי להרדם בלילה ללא כאבים, זה היום שהפכתי לפושע.
פושע פסטו.

גילי מוסינזון

הוסיף/י תגובה

Scroll To Top