קנאביס רפואי? – מבוא

מאת גרגורי ט. קרטר, רופא
מחלקת שיקום הרפואה
בית ספר לרפואה אוניברסיטת וושינגטון

המריחואנה הייתה חלק מהרפואה בהיסטוריה האנושית בערך מאז שהתחילו לתעד את ההיסטוריה. הניסיון לכמת את כל צורות הקנאביס הוא דבר מורכב. הזנים השונים מכילים כ-400 כימיקלים. כ-60 מהם מסווגים כ"קנאבואידים". אחד היותר פסיכואקטיבים  מבין הקנאבואידים הוא דלתא-9-טרהידרוקנאבינול – THC,  המרכיב הפעיל בתרופות המרשם דרונאבינול (מרינול) ונבולין (קסמט). קנבואידים נוספים שחשוב לציין כוללים את הקנאבידיול (CBD) ואת והקנאבינול (CBN), שניהם אינם פסיכואקטיבים אך בעלי השפעות תרופתיות מובהקים.

הקנאביס הוצג לראשונה בארה"ב כתרופה רשמית ב-1854, למרות שהתייחסויות בכתב לשימוש רפואי בצמח מגיעות עד לשנת 2800 לפני הספירה. עד 1900 היה הקנאביס המרכיב הפעיל השלישי אחרי אלכוהול ואופיאטים, בתרופות פטנט שנמכרו בארה"ב. אולם, אחרי המהפכה המקסיקנית ב-1910, מקסיקנים רבים החלו להגר לארה"ב, והציגו לתרבות את שימוש הפנאי של צמח המריחואנה. מסעי פרסום נגד-סמים יצאו נגד "איום המירחואנה" וטענו כביכול שהצמח אחראי לגלים של פעילות פשע אלימה ואכזרית. ב-1937, אחרי עדותו של הארי אנסלינגר – יריב חזק של הצמח וראש הלשכה הפדרלית לסמים – ובניגוד להמלצת ארגון הרפואה של אמריקה אושר חוק מס מריחואנה שהוציא מהחוק כל שימוש ואחזקה של הסם.

בזמן שחוקק החוק היו לא פחות מ-28 תרופות פטנט המכילות קנאביס ונמכרו עם מרשם רופא בבתי מרקחת בארה"ב. תרופות אלה, המבוססות על צמח הקנאביס יוצרו על ידי חברות תרופות מכובדות, עשרות אלפי אזרחים השתמשו בבטחה בתרופות הללו. חיקוק חוק מיסוי הקנאביס למעשה סיים את ההפקה והשימוש הרפואי הנפוץ של הצמח בארה"ב, וב-1942 הוסר הצמח  באופן רשמי מספרות הרפואה.

במהלך העשורים האחרונים הייתה צמיחה מחודשת של השימוש הרפואי והחיוני בצמח הקנאביס. ההתעניינות המחודשת איננה נובעת רק מההשפעות התרופה אלא גם מהרעילות הנמוכה באופן מפליא, המצויה בצמח. מעולם לא תועדו מנות שגורמות למוות משימוש בו. רמה כזו של בטיחות  השימוש לא קיימת בתרופות "מודרניות" וזה כולל תרופות ללא מרשם, שימוש בקנאביס בטוח יותר מאקמול, תרופה שניתן לרכוש ללא מרשם. כתוצאה מכך המכון הלאומי לבריאות, האקדמיה הלאומית למדע התרופות ואפילו מנהל המזון והתרופות קוראים להמשיך ולחקור את השימוש הרפואי של קנאביס וקנאבואידים.

החשיפה של מערכת הקנאבינוידים האנדגוניים, קולטנים ספציפיים בגוף האדם קידמה את הבנתנו ביכולות הרפואיות של הצמח מרמת הפולקלור לעובדה מדעית. היום ברור שהמערכת הזו התפתחה במינים השונים וגם בפיזיולוגית המין האנושי – במערכות התנועה, כאב, רבייה, זיכרון, תאבון, בין היתר. בנוסף, השכיחות של אותם קולטנים במוח וברקמות מרמזות על קיומה של רשת שלא הוכרה בעבר ונמצאת בכל מקום במערכת העצבים.

היום ידוע, שמערכות קליטה אלו, נמצאות במערכות העצבים של כל חיה מפותחת החל מרמת הרכיכות. זו תוצאה של לפחות 500 מיליון שנה  של אבולוציה. בגוף האדם, במערכות הנוירולוגיות, מחזור הדם, המערכת האנדוקרינית מערכת העיקול, ומערכות השרירים והשלד כולן כוללות את אותם קולטנים אלו. כן, גם בסחוס יש קולטני קנאבינוידים, מה שהופך את הקנאביס לתרופה מוצלחת גם נגד דלקת  מפרקים ניוונית. קנאבינוידים הוכחו כמייצרים תופעה אנטי דלקתית על ידי עיכוב התפתחות והשמדתו של גורם הגידול. גם לתופעת דלקות הפרקים יש להם תשובה. היום החוקרים מציעים שלמעשה השכיחות הגבוהה של הקולטנים זו הדרך המכנית של הגוף לתחזק את עצמו הומוסטאזיס (הכוונה ותיקון של תפקוד התא בגוף האדם), הנחה זו גורמת לנו להבין מחדש את המושג קנאביס רפואי – ואת הצורך האנושי המושרש פיזיולוגית לשימוש בו.

Spread the love
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  

כתיבת תגובה