על "הקלות הבלתי נסבלת של האיוונט"… או, עד כמה אנחנו רציניים?!

בתחילת חודש אוקטובר 2013 עלתה כאן בפייס קריאת התייצבות למחאה חשובה בגן הוורדים שבכנסת בנוסח הזה:

-"ביום ג' 15/10 הכנסת מקיימת ישיבה מיוחדת לציון 40 שנה למלחמת יום כיפור. בשעה 15:15. בעקבות הרעת התנאים והיחס המשפיל אני וחברי מתכנסים ויוצאים להפגין בכנסת – הגיע הזמן להחזיר להם את הכבוד האבוד לא משאירים פצועים בשטח!"-…

 

האמת, מי יש לו זמן, כוח, כסף לעזוב הכל ולעלות לעיר הקדושה על חשבון יום עבודה?!

למרות כל זאת, אי אפשר היה להתעלם מקריאה נרגשת שכזאת "הפצוע וחבריו מתכנסים ויוצאים" והרי כולנו בוגרי צה"ל ויודעים שלא מפקירים חברים פצועים בשטח…

אז החלטנו גם אנו להצטרף, לעלות לירושלים ולתמוך בפצועים שלנו!

* אבל מה שקרה בפועל, הוא דבר חמור מאוד שחוזר על עצמו פעמים רבות ופשוט דופק לכולנו את המאבק המשותף! "אני וחברי" כלומר אותם אלו שפתחו את האיוונט כלל לא הגיעו לאותה האירוע שיזמו ואליו הזמינו את כולנו! אחד מהם עמו שוחחתי קצת לפני על מנת לקבל פרטים על אופן ואופי הארגון של הפגנת המחאה, הודיע שהוא מוכן לבוא, אם אני או מישהו אחר יאסוף אותו מביתו בחיפה!

* בנקודה זאת כבר התברר לנו שמייסד האיוונט, הוא בכלל דמות בעילום שם ושאין באמת שום "אבא" לאירוע הזה ולכן החלטנו לבטל את השתתפותנו. הרי כבר קרה לי בעבר, (כפי שבוודאי קרה לרבים מאיתנו) שהגעתי בעקבות "איוונט" להפגנה המונית בכיכר מלכי ישראל ומצאתי עשרים שוטרים שהוזעקו לשמור על הסדר ואת עצמי לבדי עם עוד 5 נערים בני 14-16 שדרשו גראס חופשי, במזנון של בית הספר! וזה ממש לא כיף ומאוד מתסכל וגם מאוד לא נעים מהשוטרים…:-)

*אבל אז התקשר אלינו, הסנדק המכובד ביותר של המאבק (שלומי סנדק) וסיפר שהאיוונט צבר תאוצה. ושהח"כ המכובד והמוערך ביותר של המאבק שלנו מר משה פייגלין, הסכים לצאת אל המפגינים ולהביע את תמיכתו הפומבית בדרישתם הצודקת של הפצועים להכניס את הפוסט טראומה אל רשימת ההתוויות.

גם ממשטרת ירושלים התקשרו, רצו פרטים על האירוע, רצו לדעת מה הולך להיות, מי המארגנים ובגלל שהכנסת היא "מקום רגיש" (בחיי שככה אמר השוטר) הם רוצים להיות בטוחים שאנחנו לא הולכים להשתולל שם! באופן כללי הבנתי אותו, ולמרות שלדעתי האישית כמעט ואין שום רגישות בכנסת :-)הבטחתי לו שאנחנו באים בשלום ונשמור על כבוד הבית, כבוד המעמד, המנורה וכל מיני כאלה… וכן יהיו שלטים וגם רמקול קטן לשאת דברים וכן אני אחד מהאחראים.

– בסופו של הסיפור הזה, הגענו עם הניידת ההסברה (שעלתה כמו גדולה את כל העליות לירושלים למרות גילה), הבאנו קצת שלטים שהיו לנו, רמקול קטן, מחצלת, טרמוס קפה ושמן קנאביס וכבר היו שם כעשרים וחמש אנשים נפלאים מהגרעין הנאמן של המאבק ושרק בזכותם ניצל כבודו של האירוע, כבודו של חברנו הח"כ המכובד וכבודו של כלל המאבק. רוצה להודות בשמו של הצמח לכל אותם אלה המתוייגים כאן, שטרחו והגיעו ותמכו. – ומכל הסיפור הזה עולה השאלה, איך אנחנו מצליחים למנוע תופעות שכאלה, איך מוצאים את הדרך הנכונה להבדיל בין אירוע אמתי מושקע לבין אירוע שהוא רק על דף הפייסבוק? בשיחה עם ליאורה, פעילה מרכזית ומכובדת של המאבק הירוק שאין כמותה למודת ניסיון ממקרים שכאלה, נולד ומתגבש לו הרעיון של "מועצת הפעילים הירוקה" בקרוב נעלה כאן בפניכם את הרעיון ואולם נשמח כבר לשמוע דיעות, רעיונות והצעות משלכם. אילן גיל / מדברים קנאביס

Spread the love
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  

כתיבת תגובה