בית / דעות והמלצות / עבדים היינו, אבל האם אנחנו בני חורין?
עבדים היינו, אבל האם אנחנו בני חורין?

עבדים היינו, אבל האם אנחנו בני חורין?

בפסח חוגגים את היציאה מעבדות לחירות. כיום אנחנו כביכול אנשים חופשיים, אך ראוי להוסיף קושיה: האם אכן הפרט נהנה מחירות מלאה?

על מנת לענות על שאלה זו, יש להבין מהי חירות. חירות היא זכותו של אדם לנהל את אורח חייו כרצונו ובדרך המתאימה לו ביותר. כלומר, אין חירות כאשר אני כופה או מגביל את הפרט ואת רצונותיו, כל עוד אלו אינם פוגעים באיש. חירות ניתן למדוד רק במושגים של חופש אישי של האזרחים ולא בחופש קולקטיבי. מדוע? מפני שכולנו נולדנו שונים, לא לכולנו יש את אותן המטרות או סגנון חיים זהה. לכן, לא ניתן לרצות את כל האנשים כאילו היו אדם אחד.

במדינת ישראל, החירות האישית האמיתית, זו של הפרט, מוגבלת מאד. במאמר זה אתייחס בקצרה להגבלת חופש הבחירה של הפרט בישראל בשימוש בסמים.

כפי שצויין, אין כל פשע בהחלטות שהפרט מקבל עבור עצמו – כל עוד החלטות אלו אינן פוגעות באחר. פשע הוא כאשר שוטר לוקח את חירותם של אנשים כמוני וכמוך בדרכים אלימות ובאיומי נשק ("אכיפת החוק"), מפני שאינם "שומרים על עצמם" כפי שנקבע על ידי המדינה. מעצר של אדם על שימוש בסמים אינו הגיוני, זוהי בעצם חטיפה. מי שטוען לסמכות להחליט עבור אדם אחר לגבי חייו הפרטיים, גם אם האדם אינו פוגע בזולת, הוא פשיסט.

קיימות שתי טענות מרכזיות נגד לגליזציה של הסמים בישראל וכמעט בכל המדינות:
הראשונה – הסמים פוגעים בבריאות, והשנייה – הסמים גורמים לאלימות.
התגובה ההגיונית לטענה הראשונה היא: אז מה? אנו מבצעים כל יום פעולות רבות המסכנות אותנו ועלולות לפגוע בבריאותנו כאשר אנו משתמשים ב"סמים חוקיים" דוגמת: קפה, אלכוהול, סיגריות ותרופות. לא רק "סמים חוקיים" אלה פוגעים בבריאות, גם פעולות פשוטות שאנשים מבצעים כל יום עלולות להיות מאוד מסוכנות: אכילת יתר, להסתובב ברחובות ביום קר ללא מעיל, והמסוכנת מכל עפ"י מקורות סטטיסטיים היא היציאה לכביש.

מדוע אין הכנסת מחוקקת חוקים האוסרים לקחת סיכונים אלו? למה לא נעצרים אנשים הפוגעים בעצמם? אנשים בעלי משקל עודף בעת אכילת צ'יזבורגר כפול? או אנשים המסתובבים בעיר ביום קר כשלגופם רק חולצה ומכנסיים קצרים? שוררת הסכמה שאין לאסור אנשים אלה בגין חוסר אחריות כלפי גופם, למה אם כן יש לאסור אנשים שבוחרים להשתמש בסמים כל עוד הם אינם פוגעים באיש?

הטענה כי שימוש בסמים הוא אחד הגורמים המרכזים לאלימות היא שקרית לחלוטין. מכור להרואין למשל לא הופך אלים בעת שימוש בהרואין אלא, כאשר הוא אינו יכול להשיג את הסם. כך גם אדם המכור לאוכל, סיגריות או כל סם חוקי אחר. האלימות נגרמת לא מעצם השימוש בסם, אלא מהאיסור המוטל כנגד הסם. כאשר המדינה מוציאה דבר מה אל מחוץ לחוק, נוצר שוק שחור שנשלט על ידי עבריינים. ההוכחות למציאות קשה זו רבות – הנזק שגורם האיסור: במקסיקו ובקולומביה, מדינות בהן קרטל סמים משתלט על חלקים גדולים במדינה ורבים ההרוגים כתוצאה מכך. בנוסף, ניתן להיזכר בארצות הברית של תחילת המאה ה-20: אלכוהול נאסר, המאפיה צמחה והתבססה, מקלעים השתוללו ברחובות שיקגו וניו יורק ואל קפון היה המלך.

מעגל אלימות זה נבלם רק לאחר לגליזציה של האלכוהול בשנות ה-30.

בהולנד למשל, לאחר התרת השימוש במריחואנה, הפשע והשימוש ירדו באופן משמעותי. בפורטוגל, לפני שנת 2001, הפשע והשימוש בסמים היו גבוהים, והוחלט על דה-קרימינליזציה של הסמים. התוצאות בפורטוגל היו מעל ומעבר – הפשע והשימוש בסמים הצטמצמו משמעותית.

גם בנושאים כמו הימורים וזנות. עבריינים משתלטים על עסקים אלו וכתוצאה מכך אזרחים תמימים משלמים את המחיר. לגליזציה של סמים, זנות והימורים תניב גם תועלת מעשית רבה: הפשע ייחלש, כסף רב יזרום לקופת המדינה, תיירות תעלה ואבטלה תרד. לאחר הלגליזציה, ישראל תהיה מדינה חופשית יותר, עם שיעור פשיעה נמוך משמעותית ועושר רב יותר. מה רע?

פרדריק בסטייה, כלכלן ומחוקק צרפתי של המאה ה-19 אמר: "כאשר החוק והמוסר מנוגדים אחד לשני, האזרח מתלבט אם לאבד את המוסר האישי או את הכבוד לחוק".

מדינת ישראל, שאמורה להיות סמל של חופש, אכן פתרה את בעיית רדיפת היהודים החפים מפשע, אך רדיפת הפרט לא פסקה. צר לי, אבל אני חש כי עדיין אין סיבה לחגיגה מושלמת של חג הפסח כי טרם הפסקנו להיות עבדים.

לאנדרו פליישר

לאנדרו פליישר עלה לפני 8 שנים מארגנטינה. לאנדרו כותב לכלי תקשורת בארץ ובחו"ל בספרדית. לפניכם מאמרו הראשון בעברית.

קו ישר

הוסיף/י תגובה

Scroll To Top