סקנדל מעצרי מריחואנה על רקע גזע – ומה ניתן לעשות בעניין.

הממשל הפדרלי מסבסד קרימינליזציה מכוונת של מיליוני צעירים, הנפגעים מהעובדה התמימה שברשותם קובית חשיש או עלה מריחואנה. 

12321

"לבנים מעשנים חשיש, שחורים נעצרים". זו הייתה כותרת כתבה של ג'יימס דווין, כתב הניו-יורק טיימס, דצמבר 2009. למרות שהיא נכתבה על ניו-יורק, דווין בכתבתו סיכם בצורה מושלמת שני עובדות מרכזיות בנושא שימוש במריחואנה ומעצרים במדינה כולה: שחורים ולבנים מעשנים מריחואנה במידה שווה, אך המשטרה איננה עוצרת אותם במידה שווה. עובדה נוספת, כשבעים ושישה אחוז מהנעצרים על ידי פשע אחזקת פרח המריחואנה הנם נערים ונערות ואנשים צעירים בגילאי ה-20 .

במהלך 15 השנים האחרונות עשו תחנות המשטרה עשרה מיליון מעצרים על אחזקת מריחואנה – ממוצע של כ700,000 מעצרים בשנה. בכל מדינה בכל מחוז ובכל עיר התופעה זהה: המשטרה עוצרת שחורים באחוזים גבוהים יותר מלבנים. דוחות הפשיעה של האפ.בי.אי ודוחות המאגר הממשלתי מראים, במדינות בהן יש פערי גזע גדולים הפרש המעצרים בין שחורים ולבנים גדול פי שישה בעבירה אחזקת צמח המריחואנה. רשימה זו כוללת את אלבמה, אלינוי, לואה, קאנאס, קנטוקי, מינסוטה, פנסילבניה, נברסקה, נאוודה,ניו-יורק ווינסקונסין. תחנות משטרה של ערים גדולות נוטות לחטוא בהפרדה הגזענית בצורה הגבוהה ביותר. תחנות משטרה בשיקגו וניו-יורק, עצרו על עבירת החזקת מריחואנה פי שישה שחורים מאשר לבנים. מאז 1997, ניו-יורק לבדה עצרה ואסרה 600,000 איש על הפשע החמור כל כך, לכאורה, אחזקת פרח המריחואנה. כ97 אחוזים מהנעצרים הם שחורים ולטינים. במשך שנים המשטרה בשיקגו ובניו-יורק עוצרת יותר מכל עבירה אחרת צעירים לטינים ושחורים על העבירה המגוחכת, אחזקת צמח המריחואנה.

אזורים עירוניים גדולים נוספים, שבשטחם נעשית הטיית מעצרים גדולה על רקע גזע כוללים את:

אטלנטה, יוסטון, באלת'ימור, באפלו, קליבלנד, דאלאס, דטרויט, יוסטון, מיאמי לאס וגאס ועוד, כולל וושינגטון הבירה. לאורך ארה"ב כשליש מהנעצרים באחזקת פרח מריחואנה הם נערים ונערות. שני שליש מהנעצרים בגילאי 24 ומטה. רובם הם תלמידי תיכון, תלמידי מכללות או עובדים צעירים רגילים, לא בריוני רחוב ולא ברוני סמים. תלמידי תיכון ותלמידי מכללות מן המניין שעתידם מידרדר במהירות מסחררת בגלל שברשותם פרח של צמח.

מחקר הכרחי של מעצרי אחזקת הצמח ותופעת ההטיה הגזעית במעצרים אלו הוא המלחמה במריחואנה שחורים ולבנים, שיצא לאור על ידי איי.סי.אל.יו בתחילת השנה. המחקר מוצא שההטיה הגזעית כנגד הנוער השחור נמצא בקהילות עניות, מעמד בינוני וקהילות עשירות. הפערים הבולטים נראים לעין לכל אורכה ורוחבה של היבשת. ואחוז האנשים השחורים באוכלוסיה אינו פוגע בתוצאות אלו. כך יוצא שהתוצאות גבוהות בקהילה שיש בה 50% שחורים כמו בקהילה עם 5% שחורים. זאת למרות העובדה שמחקרים ממשלתיים מצאו שאין הבדל כלל בין הגזעים לכל הנוגע באחוזי השימוש בצמח בין שחורים ללבנים.

מדוע מעצרים על אחזקת הצמח מוטים בצורה גזעית? הטיה כה דרמטית איננה תוצאה של שיפוט אישי או גזענות של שוטר כזה או אחר. אין זו בעיה של אימונים, גם לא בעיה של השגחה, או של כמה שוטרים בריונים. זו היא בעיה מערכתית, נוצרה צורה של גזענות מוסדית המנוהלת בדרגים הגבוהים של אכיפת החוק והממשל.


רוב המעצרים בוצעו על אחזקת מריחואנה ולא בגלל עישון של הצמח, ברשותם הנעצרים בדרך כלל הייתה כמות קטנה של הצמח מוחבאת בבגד או ברכב. המשטרה מצאה את הצמח על ידי חיפוש (לפעמים חוקי) או על ידי קומבינות הטעיה שגרמו לנעצר לחשוף את מקום מחבואו של הצמח. המשטרה מרכזת את הפטרולים שלה בשכונות מסוימות, שכונות כאלה שמראש מועדות לאחוזי פשיעה גבוה. במקומות אלו נמצאים עניים בעיקר. במקומות כאלו המשטרה עוצרת אנשים ורכבים כדי למצוא סחורות גנובות מכל סוג כדי לעשות מעצרים. החפץ השכיח ביותר עמו אנשים מסתובבים ושיגרום למעצרם הינו כמות קטנה של צמח מריחואנה.

שוטרים שמפטרלים באזורים פחות עניים ובאזורי המעמד הגבוהה לא עוצרים אנשים לבנים או את רכביהם, כך יוצא שהקהילה הלבנה באזורים אלו זוכה הלכה למעשה לגליזציה של אחזקת פרח המריחואנה. חופשיים מהמעקב של המשטרה, ומחיפושים תכופים שקורים בשכונות אחרות יש להם פחות סיבות לחשוש ממעצר משפיל או ממאסר. זה מייצר תבניות כמו בשיקגו, שם 45 אחוזים מהאוכלוסייה לבנה אך רק 5 אחוזים מהם נעצרים על אחזקת צמח המריחואנה.

התוצאה הזו נקראה "גזענות ללא גזען". אין מדובר בקצין יחיד בעל איבה גזענית שיוצר בתי כלא ובתי משפט עם יותר אנשים שחורים. אך החוסר בכוונה עוינת זו, אינה פוטרת את יוצרי המדיניות ואוכפי החוק מאחריות. כפי שקבעה לאחרונה השופטת הפדרלית שירה שיינדלין על בכירי ניו יורק ש"אימצו גישה של עצימת עיניים כנגד ראיות סטטיסטיות של פערי גזע לכל הנוגע למעצרים ותוצאותיו". "אדישות מכוונת, התעלמות מרצון, וכתוצאה מכך פגיעה בחוקה של ארה"ב". ההטיה על רקע גזעי כנגד אחזקת הצמח יוצאת מגבולות ניו-יורק, התוצאות שלה הם הרבה מעבר לתחושת השפלה, מעצר ומאסר. גרוע מכך הוא התיק הפלילי שמופק כנגד האזרח. לפני עשרים שנה תיקים אלו הוחזקו באיזו ארון מאובק שבמרתף נטוש. היום ניתן לקבל גישה לתיקים אלו פשוט על ידי לחיצה על עכבר המחשב. ניתן גם לרכוש את התיק תמורת 20 דולר מחברה מסחרית, את חברה אפשר לחפש אפילו בגוגל. מעבידים, בעלי בית, בתי ספר, בנקים וחברות כרטיסי אשראי, כולם פוסקים החלטות על פי בסיס הנתונים הזה. הנזק הנגרם כתוצאה ממדיניות הפללה כנגד אחזקת קוביית חשיש איננה מקבלת התייחסות על ידי בכירים כמעט בכל מקום, כולל בכירים בקונגרס ובבית הלבן. מאות אלפים בכל שנה, מצטרפים לקרוסלת האימים שלא תותיר להם לשכור בית לקחת הלוואה לקבל עבודה בגלל שבצעירותם כל חטאם היה שהסתובבו עם עלה שנקטף מעציץ בשכונה.

באופן מפתיע אולי, תחנות משטרה, תובעים ונבחרי ציבור לעתים רחוקות מדברים על נושא מעצרי אחזקת צמח המריחואנה. הם לא לוקחים עבורם קרדיט. הם לא מנסים להצדיק את כמות האנשים שיושבים במאסר בפועל, או את העובדה שעתידם של כל כך הרבה אנשים נפגע מהעבירה הזו, אחזקת צמח באופן לא חוקי. למעשה, אותם עובדי מדינה מחפשים להחביא את המידע הזה של כמות המעצרים מעיני הציבור ומשתדלים להתחמק מנושא צמח המריחואנה בכלל.

עובדה זו מקשה על אמריקנים לבנים רבים להאמין שכל כך הרבה נעצרים על אחזקת צמח המריחואנה בכמות קטנה. המדיה, ומערכות החדשות גם הן אינן מדווחות על התיקים הללו; ואנשים לבנים ככל אינם מכירים באופן אישי מישהו באופן אישי שנעצר מכוח חוק זה (או שילדיו נעצרו). במדיה יוצאת דופן, אנשי המעמד הבינוני והגבוהה מוגנים מהמידע – כמו שאינם מושפעים ממנו – הנוגע למדיניות כנגד מריחואנה והחזקתה בכמויות קטנות. חוסר הדיווח לכל נוגע למעצרים אלו, למרבה האירוניה, הוא גם מה ששומר על התמיכה של הציבור במוסדות השלטון במדיניות המפלילה הזו.

"מסע הצלב" הזה, כנגד צמח המריחואנה והחזקתו ניתן לייחס לראשית שנות התשעים כש"המלחמה בסמים" העבירה את ההתמקדות שלה מקראק קוקאין למריחואנה תחת שלטונו של ביל קלינטוון. מאז, הקונגרס העביר ביליונים להכנסות פדרליות לתחנות משטרה מקומיות תחת הצדקת מדיניות אנטי-סמים. מקבלי המענקים משתמשים במעצרים הללו כנגד מחזיקי המריחואנה בכמות מזערית כדי להצדיק את אותם סכומים אסטרונומיים להמשך המלחמה הכוללת בסמים וכמובן בצורך למימון נוסף, המערכת משמנת את עצמה על חשבון האזרח, על חשבון צעירים שעתידם, וביטחונם הכלכלי ידרדר מרגע מעצרם בגלל צמח בכיס המעיל או בתא הכפפות של הרכב. דמוקרטים כמו ג'ון ביידן, הילארי קלינטון וברק אובאמה, תומכו בצורה יוצאת דופן במדיניות הזו במהלך השנים; ב 2009 הוכפלו התמריצים הכספיים למדיניות המלחמה בסמים. אנשים רבים הבינו, שליברלים בולטים היו מהתומכים הנלהבים של מערכת אכיפת חוק זה. "קיר ליברלי" מהווה תפקיד חשוב בשמירה על מדיניות המלחמה בסמים. תחנות משטרה סומכות על ליברלים-דמוקרטים שיגנו על מדיניות זו והכספים שמועברים אליה. ליברלים בקונגרסובבית הלבן, בתמורה, סומכים על קבוצת לובי משטרתיות שיתמכו בחקיקותיהם כמו "רפורמת הנשק" והמלצות ההגירה. בנוסף פולטיקאים רבים מרוויחים אמינות על עצם העובדה שהלובי המשטרתי הכולל בכירים במערכת אכיפת החוק המביעים את הסיפוק שלהם מאותם נבחרים על אופי פעולתם ב"מלחמה בפשיעה". עם התמיכה הפדרלית הזו, ותגבור המנגנון שמזין את עצמו על חשבון אזרחים, מספר המעצרים לאורך השנים עלה וטיפס: 1990 – 260,000 איש נעצרו על אחזקת סמים קלים. 1995 – 500,000 איש נעצרו על אחזקת סמים קלים. 2005 – 690,000 איש נעצרו על אחזקת סמים קלים. 2010 – 750,000 איש נעצרו על אחזקת סמים קלים. המערכת מצדיקה על ידי המעצרים את המימון שרק הולך וגדל ומגדיל את המעצרים שמצדיקים את השיטה ואת תוספות המימון. האיחוד האמריקאי לזכויות האזרח חישב שעלויות המעצרים עלו למשלם המסים לפחות 3.6 ביליון דולר בשנה. ובקביל אין הוא מוצא ראיה על ירידה בפשיעה באלימות או בשימוש בסמים. נשאלת השאלה למה? למה קורים מליונים של מעצרים? מדוע כל כך קשה להפסיקם? בעוד שמימון פדרלי עזר לכונן מדיניות מעצרי מריחואנה, למשטרה יש סיבות משלה לאמץ את גישת "מלחמת הצלב" בצמח הזה. המשטרה מוצאת את השימוש במדיניות זו דווקא בדוחות פנימיים ובעבודה השוטפת שלה. רשאית, עבור שוטר סיור רגיל מעצר על אחזקת מריחואנה היא העבודה הפחות מסוכנת והקלה ביותר. שיטור יכול להוות מקצוע מסוכן, אך הסיכוי שירו בשוטר או ידקרו אותו כי עשה חיפוש על נער הוא נמוך. לכל תחנות המשטרה יש נהלים פורמליים, ומערכת נהלים לא פורמליים; במחלקות רבות שוטר יכול להיראות כעובד מצטיין ואפילו להרוויח שעות נוספות פשוט על ידי עצירה וחיפוש של עשרה צעירים לקראת סוף המשמרת ועצירתם על אחזקת מריחואנה. לשוטרי משטרת ניו-יורק יש אפילו מונח למעשה הזה: "collars of dollars". סיבה נוספת מנקודת מבטו של השוטר, היא העובדה הפשוטה שמעצרי מריחואנה לעומת אלכוהוליסטים או מכורים לקראק לא רק שאינם מסוכנים הם יותר נקיים. הנער שמעשן מריחואנה פשוט "נקי" יותר. לא סביר שיקיא על השוטר או בניידת, או ידביק אותו בצהבת או באיידס. מעצר מריחואנה הוא מעצר חלק ונעים עבור השוטר.

שוטרים בכל הדרגים רואים במעצר מריחואנה כדבר מועיל. הם מוכיחים פרודוקטיביות, חלק מהאחראים עצמם מקבלים תוספות שכר עבור ההצלחות הללו של השוטרים שלהם. חיפוש ומעצר הוא גם אימון מצוין עבור שוטרים מתחילים. אם שוטר טועה בניירת זה לא משנה כמו שהסביר שוטר אחד "זה רק מעצר חשיש". אם קורה משבר או מקרה חירום מפקדי משטרה יכולים להקצות יותר כוח לחיפושים אלו כדי לטשטש את הצורך בחקירה פנימית על ידי הוספת מעצרים מיידית מהירה ונוחה למאגר של התחנה. כך יכולה התחנה להראות פעילות ותוצאות בשטח בזמן קצר לפי הצורך. הגדלת תקציב, שכר, דוחות חיוביים במינימום עבודה ללא מאמץ או התנגדות. שק הזהב הבלתי נגמר של הכוח המשטרתי הוא אותם נערים ממעמד נמוך שצבע עורם אינו לבן.

מעצרי המריחואנה הם גם דרך להשיג תמונות וטביעות אצבעות של נערים שלא היו מגיעים למאגר המידע בדרך אחרת. אין שום דבר אחר שהמשטרה יכולה לעשות שיפיק לה כל כך הרבה מידע חדש למאגר המידע שלה. כוחות המשטרה תלויים כל כך במעצרי מריחואנה שניתן להסיק שהם מכורים למעצרים אלו, והם לא ירצו לוותר על התחביב שלהם. בשנים האחרונות, סוכנויות משטרה, משרדי תובעים ורשימת המושפעים שלהם בפוליטיקה דרך ארגוני הלובי היו למתנגדים הראשיים כנגד רפורמת חוק ה"קנאביס רפואי". לא מדובר במניעי דת, לא מדובר בקבוצות נגד סמים שונות, ואפילו לא תעשיית התרופות שעושות הכול על ידי הפעלת לוביסטים במסדרונות. אלא, נציגי מערכת אכיפת החוק הם אלו שמובילים את ההסתערות כמו שמספקים את הכוחות להגן על מדיניות המלחמה בסמים.

דוח ארגון זכויות האדם האמריקאי קורא בדחיפות לסיים את המעצרים הנוגעים להחזקת צמח המריחואנה. הדרך לבצע זו היא על ידי מדיניות לגליזציה של החזקה ושימוש בצמח המריחואנה ובסופו של דבר להסדיר את הייצור והמכירה של הצמח. למרות שמדיניות אי ההפללה של צמח המריחואנה אומצו במדינות עם מערכת משטרה לאומית בארה"ב זה יצא כפתרון כוזב. כאשר החזקה הפכה לעבירה לא פלילית אך עדיין לא חוקית. שוטרים מקומיים ממשיכים לבצע מעצרים אך ללא הגנה ציבורית שמגיעה לאותו "עבריין", וללא תיעוד או מידע של העבירה. חלק מתחנות המשטרה מתעלמות מחוקי אי ההפללה כפי שמדינת ניו-יורק עושה במשך 15 שנים. לעומת זאת, כפי שהוכח בקולוראדו ובוושינגטון, יש אלטרנטיבה טובה יותר: אפילו ללא מיסוד מכירות לגליזציה יכולה להפסיק את תופעת המעצרים כמעט לחלוטין.

marijuana-arrest-rates-by-race-chicago
כדי להפסיק את ההענשה וההטיה נדרשים שינויים דרסטיים במערכת אכיפת החוק: יצירת שיטור שלאחר המלחמה בסמים. שיטור כזה שיבטיח גישה ציבורית ליותר מידע במערכת הענישה והמשפט. עמה יוכלו עיתונאים והיסטוריונים להצביע על רוטינות משטרתיות, נהלי תובע ובתי משפט כפי שעושים חלקינו למען עצורים שמואשמים באחזקת סמים קלים. אחת הדרכים לבצע זאת היא על ידי שיטור המשטרה באמצעות ארגונים לזכויות אדם. למרות הצלחות רבות של ארגוני זכויות אדם אנחנו ממשיכים לחיות שתי עולמות של שיטור. אחד למעמד הבינוני והעשיר ואחר למעמד העני, בייחוד לעני הצבעוני.

תורגם ע"י אריק רוסמן

Spread the love
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  

כתיבת תגובה