סיפורי חולים – טרייסי: קנאביס מטפל בטרשת

היה זה ב-1996, ישבתי במשרד של הרופא. אני זוכרת את השיר "יום מתוק אחד" של מרייה קארי שהתנגן במשרד. לא ממש הבנתי מה הרופא אומר, לא הבנתי שאני חולה במחלה נדירה שאין לה תרופה ידועה. המילים "אחוזי תמותה", "אבחנה", ו"אני מצטער" הדהדו במוחי. מה ששמעתי היה השיר:

"מעולם לא דמיינתי
לחיות ללא החיוך שלך
להרגיש ולדעת אותך, שמע אותי
זה מחזיק אותי חייה

אני יודעת שאתה זורח עליי מגן עדן
כמו חברים רבים שאיבדנו בדרך
אני יודעת שבסוף נהיה יחד
יום מתוק אחד
בסוף נתראה בגן עדן"

מה אני הולכת לעשות? זה מקרי?

סקלרודרמה הייתה האבחנה, "טרשת רקמת חיבור", מחלה כרונית הפוגעת בעור. באופן כללי, אני מייצרת יותר מדי קלוגן בגופי ואני מתקשה מבפנים החוצה, באופן מילולי. סיכויי ההישרדות במחלה בחמשת השנים הראשונות הם 85 אחוז, עשרת השנים הראשונות מפחיתים את הסיכויים לשרוד, פחות מ-70 אחוז; זה משתנה לפי תת-הקטגוריה של המחלה, לאנשים עם מחלת עור מצוצמת יש ב-10 השנים הראשונות 71 אחוזים, בזמן שאלה הסובלים ממחלת עור מפוזרת יש סיכויים של 21 אחוזי הישרדות בעשר השנים הראשונות. סיבות המוות העיקריות לסובלים מסקלרודרמה הם: יתר לחץ דם ריאתי, פיברוזיס ריאתי ומשבר כליות.

בשלב הזה לא ידעתי מה אני הולכת לעשות. הייתי בקולג', עובדת במשרה מלאה שיחקתי גולף, גלשתי, בבת אחת הכול נעצר. הפכתי לשפן נסיונות של ניסויים מדעיים ותרופות מרשם שלא ריפאו, אך צרכתי אותם במטרה להקל על תופעות הלוואי של המחלה. בשלב מסוים הגעתי לכמות של 68 כדורים שהיה עליי לצרוך ביום. איכות החיים שלי הלכה ופחתה מול העיניים שלי. משפחתי וחבריי ראו אותי מתבזבזת מכל הכדורים שלקחתי. תופעות הלוואי היו מחרידות הייתה תקופה במשך שלוש שנים שלא עבר יום שלא הקאתי בו. המחלה פגעה בריאות שלי, בכליות ובמערכת הרבייה הנשית. עברתי שני סיבובים של דיאליזה, כריתת רחם מלאה, שני ניתוחים להסרת הציסטה, יותר ממאה ביופסיות בכל גופי, ועברתי אין ספור הליכים "כדי לשלול דברים".

חזרה ל-2001, היה לי מזל ונכנסתי להיריון. ההיריון שלי היה אחת התקופות המעייפות ביותר בחיי. אסור היה לי לקחת תרופות או להשתתף בכל סוג של טיפול. במהלך ההיריון עליתי סך הכול בשישה קילו, בני נולד במשקל 3.6 קילו עם ריאות לא מפותחות. היום הנס הקטן שלי בריא למעט הצורך לשימוש יומי במשאף. אחרי ההיריון חזרתי לצרוך גדודים של כדורי מרשם. הניסיון לגדל ילד עם תשישות כרונית היה מאתגר. אין לי מושג איך שרדתי.

אני זוכרת בבירור ליל קיץ אחד שהייתי חולה מאוד כתוצאה מהטיפול, ובני אמר לי "אמא, את צריכה את גלולת ההקאה שלך?" הוא היה בן חמש. הייתה זו נקודת מפנה עבורי. נמאס היה לי להיות חולה ועייפה כל הזמן. התחלתי לחפש תרופות אלטרנטיביות. במהלך החיפושים עלה המונח מריחואנה רפואית. מה? מריחואנה רפואית עבור החולים? אנשים משתמשים בזה למטרות רפואיות? בזמנו לא היה מספיק מידע בנושא. אז פשוט הדלקתי. במה זה יכול להזיק? לפחות יחזור לי התאבון, והמצב רוח. מעט ידעתי בזמנו על קשת התסמינים הרחבה שהמריחאונה יכולה לעזור לי נגדם, רציתי לשפר את איכות חיי, אז עשיתי צעד מבלי לדעת לאן אני באמת הולכת, וצרפתי את המריחואנה לארון התרופות הצפוף שלי.

במשך השנים התסמינים ותופעות הלוואי שלי היו כמו רכבת הרים שלא נגמרת, ניתוחים אין ספור, חדרי מיון, ביקורי רופאים, אלפי דולרים על תרופות מרשם. החלופה האורגנית הייתה הדבר היחיד שנשאר אמין עבורי – מריחואנה רפואית.

marijuana-treats-scleroderma

מריחואנה רפואית עזרה לי בהרבה דרכים, הדבר העיקרי שניתן למדוד אותו הוא שירדתי ל-9 תרופות ביום! נכון, זה נשמע הרבה אבל עבורי זה נס. היום אני מסוגלת למתן ולשלוט בתסמיני ההקאה הכרונית, בהרגלי האכילה, מיגרנות, כאב כרוני, חרדה ועוד. הכול הודות למריחואנה הרפואית. בלי הצורך בתרופות המרשם.

היום, כתומכת ומשתמשת במריחואנה, יש לי המזל להיות מסוגלת לשתף את הסיפור שלי בתקווה לחנך ולשבור את הסטיגמות האופפות את המריחואנה ואת המשתמשים בה. היום אני מתגוררת באזור סיאטל, ואיכות חיי, עבור אדם הלוקה במחלתי היא יותר מיוצאת דופן, היא מופלאה. אני מסוגלת לתפקד ביום יום, נהנית עם ילדיי ובעלי (הוא הגיע עם 4 ילדים), ופעילה למען צמח שיקר לליבי, מריחואנה. אני מקווה שהסיפור שלי יעניק לכם השראה למצות כל יום עד תום, ולתמוך במה שאתם מאמינים. אלו הם החיים, הזדמנות אחת לעשות שינוי קטן או גדול.

טרייסי

"כשאני מאמין במשהו, אני נלחם כמו משוגע על זה" סטיב מקווין.

Spread the love
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  

כתיבת תגובה