בית / דעות והמלצות / הצליין החילוני – על התרמילאים הישראלים שנחשפים לעולם הסמים בטיולם הגדול
הצליין החילוני – על התרמילאים הישראלים שנחשפים לעולם הסמים בטיולם הגדול
שרון גל טיול בהודו

הצליין החילוני – על התרמילאים הישראלים שנחשפים לעולם הסמים בטיולם הגדול

כחמישים אלף צעירים ישראלים יוצאים מידי שנה "לטיול הגדול" למזרח הרחוק ולדרום אמריקה במהלכו הם משתמשים במגוון רחב של סמים ,למרות זמינותו, ההירואין נעדר מתרמיליהם ,שפתם הייחודית המשופעת בכינויי סמים מעידה על התרחבותה של התופעה, רבים מהם אינם מודעים להשלכות ההרסניות על גופם ועל נפשם ולעונשים המוטלים על-פי החוק באותן מדינות.

מסע בעקבות התרמילאים.

טיול התרמילאים, או כפי שהוא מכונה לעתים קרובות "הטיול הגדול", שעורכים צעירים לאחר השירות הצבאי, הפך לתופעה חברתית משמעותית בחברה הישראלית.
על-פי הערכות של משרד החוץ ושל הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול, כחמישים אלף ישראלים יוצאים מדי שנה לטיול, בעיקר למזרח הרחוק ולדרום אמריקה. מחקרים מצביעים על שיעור גבוה מאוד של שימוש בסמים בקרב תרמילאים, בהשוואה לשאר האוכלוסייה, ואפילו בהשוואה לצעירים בני גילם שלא יצאו לטיולים שכאלה.

אנתרופולוגים מציינים, כי הטיול עבור הצעירים מהווה כעין "טקס מעבר" בין גיל ההתבגרות לבגרות. לדעתם, התרמילאים הצעירים מצויים במהלך הטיול במצב מורטורי דחיית חובות חברתיים, המוטלים על המבוגרים(. חלקם משווים את הטיול לצליינות חילונית, המקבילה לצליינות הדתית. "הצליין החילוני" הוא תרמילאי, הפוקד מקומות, שהפכו קדושים עבור התרמילאים, והביקור בהם הפך לחובה ולחוויה. חלקם של מקומות אלו הפך למובלעות בעלות צביון ישראלי. יש הרואים בטיול כאמצעי לבריחה ולהתנתקות מהחברה הישראלית, הנתפסת כתובענית ולוחצת, ויש המציינים, כי הטיול מהווה אמצעי לבחינת ערכי החברה וכאתגר.

במהלך הטיול משתייך התרמילאי הצעיר לתרבות התרמילאים, וזו כוללת נורמות חדשות, שפה ייחודית, מנהגים וטקסים. השימוש בסמים, ובעיקר בתוצרי הקנאביס חשיש ומריחואנה, נחשב לנורמה מקובלת. כלפי הסוטים מנורמה זו מופעל לחץ חברתי. מיסוד המסלול של תרמילאי והפיקוח החברתי המופעל עליו, הופכים את החוויות הייחודיות האופייניות לטיולו לחובה. בחלק מהאתרים, שהתרמילאים "חייבים" לפקוד אותם או "לעלות אליהם לרגל", רווח גם השימוש בסמים, ביניהם גואה ומנאלי בהודו, קופאנהגן בתאילנד וקולומביה בדרום אמריקה. על מידת השימוש בסמים בקרב התרמילאים תעיד גם שפת התרמילאים הייחודית, המשופעת בכינויים של סמים לסוגיהם, בכינויים של איכויות סמים, בכינויי כמויות ובכינויי מקומות, שבהם אפשר למצוא סמים בטיול.

"הקרם של מלאנה"

מג'יק מלאנה

שרון גל בטיול להודו זכה לטעום

בטיול התרמילאים חשופים המטיילים הצעירים למגוון של סמים, שחלקם מיוצר או גדל בארצות היעד, וחלקו מוברח לאתרי הטיול על-ידי תרמילאים ועל-ידי בלדרים מקצועיים וסמי-מקצועיים. השימוש בסוגי הסמים השונים נעשה, לעתים, בהתאם לזמינותם ולנגישותם במקומות הטיול, למחירם הזול ולאיכותם. בקולומביה, למשל, נעשה שימוש רב מאוד בסם הקוקאין, שהינו זמין מאוד, ידוע באיכויותיו המשובחות, ויחסית זול מאוד. בהודו, נעשה שימוש נרחב בג'אראס, הוא החשיש ההודי, שהינו נגיש מאוד, זול וידוע באיכויותיו המשובחות בקרב התרמילאים, ובמיוחד ידועה איכותו של ה"קרם של מלאנה". התרמילאים עושים שימוש גם בחומרים נוספים רבים, בעיקר אלו ממשפחת ההזיוניים והממריצים, ביניהם פטריות הזיה, אשר מצויות לרוב בדרום מזרח אסיה. את הקקטוסים המכילים מסקלין התרמילאים פוגשים בעיקר בדרום אמריקה, האקסטזי (שם כולל למגוון של תרכובות ממריצות) מתאמפטמינים לסוגיהם חביבים ביותר במהלכן של מסיבות אלקטרוניות ושל מסיבות "ירח מלא", כמו גם קוקאין, ל.ס.ד וקטמין.

אחד הסמים הדומיננטיים, שבולט בהעדרו בקרב התרמילאים הישראליים הוא ההרואין. חלקם מתנסים בעישון אופיום )החומר הגולמי שממנו מפיקים הירואין(, בעיקר בטרקים בצפון תאילנד ובהודו, או בשתיית "תה אופיום" בלאוס, אבל מעטים מאוד מתנסים בהרואין. עובדה זו אינה מובנת מאליה, לאור גידולו האדיר של פרג האופיום, ייצור ההרואין ממנו, זמינותו ומחירו הנמוך, יחסית, במדינות היעד של התרמילאים, בעיקר בדרום מזרח אסיה וגם בקולומביה. נראה, כי להיעדרותו של ההרואין מתרבות התרמילאים, יש משמעות חברתית מהותית בקונוטציה שהם מעניקים לסוגי הסמים השונים, שכן ההרואין נתפס כסם שלילי, השייך לקבוצת ה"נרקומנים", ועל כן הם אינם מעזים לצרוך אותו. המשמעות השלילית המיוחסת להרואין ניכרת גם במילות הסלנג של התרמילאים – המילה "בלמטה" מיוחסת לסם ההרואין, בניגוד ל"בלמעלה", המייצגת את הקוקאין.

"קרחנות ישראליות"

הסמים ו"הטיול הגדול" שזורים זה בזה. חלק מהתרמילאים רואים את חוויית ההתנסות בחומרים מסוימים כנדבך נוסף לחוויית הטיול, וכאמצעי להכרת התרבות המקומית, כמו, למשל, התנסות במקטרת האופיום בעת "טרק" בצפון תאילנד, או התנסות בצמח האיוואסקה, המכיל חומר הזייתי, כחלק מטקס רוחני-דתי בדרום
אמריקה, אשר משמש גם לחיפוש משמעות עצמית בקרב מיעוט מהמטיילים. התרמילאים יודעים אלו מדינות או אזורים הם עבורם נתיב חובה לחובבי הסמים. חלק ממקומות אלו מכונים בסלנג התרמילאים "קרחנות ישראליות", דהיינו, מובלעות של צעירים ישראלים, שיצא שמען כריכוזי סמים ומסוממים. ברשימת המקומות הפופולאריים על המטייל המחפש סמים נמנות הודו, תאילנד ולאוס במזרח הרחוק, קולומביה, מקסיקו ואקוודור בדרום אמריקה והעיר אמסטרדם בהולנד.הודו נחשבת כגולת הכותרת של התרמילאי הישראלי, התר אחר סמים, וידועים בה מתחמי הסמים במדינת גואה בדרום, במנאלי, בקאסול, בעמק פרווטי ג'אלל ובמלנה שבצפון.חלק מאזורים אלו הם מקורות הגידול של הג'אראס )מלנה וג'אלל(. חלקם ידועים גם כמוקדי מסיבות )גואה וקאסול(, והסמים הנפוצים בהם, מעבר לשימוש הקבוע בג'אראס, הם "סמי מסיבות", הכוללים חומרים ממריצים וגם חומרים הזייתיים מסוג ל.ס.ד. לפני שנים אחדות נכתב בעברית על קיר בגואה, באותיות של קידוש לבנה: "ד"ר הופמן זה בדוק" (ד"ר הופמן הוא המדען השוויצרי, שסנתז לראשונה את סם הל.ס.ד, ועל שמו נקרא טריפ המכיל ל.ס.ד חזק במיוחד).לא בכדי נכתב הדבר דווקא בגואה. לגואה זכות ראשונים בקרב התרמילאים חובבי הסמים מכל העולם. בשנות ה-80' גילו אותה התרמילאים הישראלים, שם "נזרקו" תרמילאים מכל רחבי העולם. מסיבות הירח המלא, שנערכו אחת לחודש ומוסיקת הטראנס על החופים היפהפיים, מוטיבים רוחניים הודיים ומגוון של סמים, היוו אבן שואבת לתרמילאים ישראלים. גם הביטוי "מגואה לגהה" הוא ביטוי, שהפך שגור בפי רבים מהם, ולא בכדי. חלק מהמשתמשים בסמים במזרח אסיה הוטסו היישר לבתי-חולים לחולי נפש בארץ, לאחר שלקו בהתקף פסיכוטי עקב שימוש בסמים. בשפת התרמילאים הייחודית, שהתפתחה כחלק מתרבות התרמילאים, ניתן מקום של כבוד למילים מהינדית ומסנסקריט המתארות את נושא הסמים, ביניהן ג'אראס )החשיש ההודי(, טולה )כמות של כ-12 גרם חשיש(, גאנג'ה )מריחואנה(, צ'ילום )כלי לעישון הג'ארס(, "בום שאנקר, בום בולונאת ובום שיווה" )קריאות הברכה לסוטול, הנאמרות לפני הצתת הצ'ילום( ובאנג לאסי )יוגורט מעורב בחשיש(. השפעתן של מילים אלו ניכרת גם בסלנג של הצעירים, המשתמשים בסמים בישראל, גם כשלא ביקרו כלל בהודו או במזרח הרחוק.

חצי ירח ורבע ירח

תאילנד אף היא חביבה על התרמילאים מעשני הסמים, ומהווה גם צומת דרכים חשוב בטיול התרמילאים למזרח הרחוק. השימוש הנפוץ ביותר בה הוא בחשיש ובמריחואנה, כולל ג'אראס שמוברח מהודו. ממשלת תאילנד, במיוחד בחמש-עשרה השנים האחרונות, הקשיחה את עמדתה כלפי המשתמשים בסמים והסוחרים בהם. למרות זאת, התרמילאים הישראלים עושים בה שימוש בסמים, אולם משתדלים לא להחצין זאת )בשונה מהקורה בהודו(. שימוש בסמים ניתן למצוא בצפון תאילנד ובדרומה וגם בבתי הארחה, השוכנים לאורך רחוב הקאוסן הידוע. השימוש בסמים ממריצים למיניהם )המוברחים גם על-ידי בלדרים ישראליים( נעשה בעיקר במסיבות הירח המלא )וגם מסיבות "החצי ירח" ו"הרבע ירח", שהפכו לנפוצות( באי פאנגן וגם באי סאמוי. שם גם נפוץ השימוש בפטריות הזיה, הנמכרות באומלט או בשייק. תאילנד משופעת בסמים, כולל מתאמפטמינים, שאותם מכנים התרמילאים בשם 'אייס' )והמקומיים "יא-בה"(. תאילנד היא גם אחת משלוש המדינות, המהוות את "מדינות משולש הזהב", הכולל גם את לאוס ואת מיאנמר. תאילנד נחשבת למדינה המייצרת אופיום גם על ידי שבטי הגבעות השוכנים בצפון, אולם עיקר תפקידה הוא בריכוז ההירואין ובהברחתו למערב. בבתי-הכלא בבנגקוק ניתן למצוא מספר ישראלים, שנתפסו לאחר שניסו להבריח הירואין או למכור כמויות גדולות ממנו ואף ממתאמפטמינים, והם צפויים להיות שנים ארוכות מאוד בכלא התאילנדי הידוע לשמצה.

"חוגו דה קישקשתא"

news image laos 20100317

River of drugs and booze in Laos

לאוס הפכה בשנים האחרונות למתחם סמים חופשי יותר עבור התרמילאים, בעיקר בעקבות היחס הנוקשה כלפי סמים בארץ השכנה- תאילנד. התרמילאים משתמשים שם בעיקר בתוצרי הקנביס והאופיום. לפרג האופיום הגדל בה ניכרת עדיין סובלנות, שכן הוא היווה במשך שנים חלק מתרבות שיכוך הכאבים במדינה זו. התרמילאים מתנסים בעישון מקטרות אופיום גם בחלק מבתי ההארחה בעיר ואנג-ויאנג, או בעיר הבירה הקודמת של לאוס לואנג פראבאנג. התרמילאים הישראלים נפעמים גם מול תפריטים במסעדות מסוימות, הכוללים מוצר מזון כ"פיצה שמחה", המכילה קנביס.קולומביה מהווה את מוקד הסמים של התרמילאים בדרום אמריקה, וחלקם מכנים אותה כ"ארץ הסמים הבלתי נגמרים". למרות שהיא ידועה בארגוני הטירור ובקרטלי הסמים והפשע שבה, התרמילאים חובבי הסמים רואים בה גן עדן של מסיבות סמים ושל קוקאין איכותי זמין וזול. מתחמי סמים החביבים עליהם הם בוגוטה והאזורים הקרובים אליה כקרתחנה וכסנטה מרתה, שממנה ניתן לצאת למסע בג'ונגל בליווי מדריך, ולחזות במעבדה לייצור קוקאין.

מקסיקו ידועה כארץ, שבה הסחר בסמים והרצון לשלוט בנתיבי ההברחה לארה"ב גובה קורבנות רבים. בחלק מהערים ומאתרי הנופש שבה ניתן לערוך, בתשלום, סיור
בליווי מדריכים מקומיים )בדרך-כלל נהגי מונית(, ולצפות על בתיהם של סוחרי סמים ושל מבריחי סמים. המקומות המועדפים על התרמילאים חובבי הסמים הם בעיקר מתחמי הסמים בטיחואנה, בקנקון ובאקפולקו, שם נפוץ מאוד השימוש בתוצרי הקנביס – מריחואנה וחשיש. במקסיקו ידוע גם השימוש בפיוטה, הלא הוא הקקטוס, המכיל את חומר ההזיה מסקלין. אקוודור מוכרת בעיקר כשער הכניסה לאיי הגלאפגוס. מעבר לקוקאין המצוי בה, האטרקציה לתרמילאי חובב הסמים הוא הקקטוס סאן-פדרו, קקטוס הזייתי, המכיל גם הוא מסקלין, הנצרך במיץ, ומכונה על ידי הישראלים "חוגו דה קישקשתא"

עד עונש מוות

Sign near ferry in Thailand. Image © Dorami Chan/Creative Commons.


בשנותיו הראשונות של פרויקט "טיולי הצעירים", שהוקם בשנת 1996 על-ידי הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול, הייתה מטרתו להעלות את המודעות בקרב התרמילאים לסכנות ולנזקים, הנגרמים בשל השימוש בסמים, ולהתמודד עם שתי הסכנות העיקריות האורבות להם – הסתבכות עם החוק המקומי, כולל מעצרים ומאסרים בגין שימוש בסמים, החזקתם וסחר בהם, ונזקים נפשיים וגופניים, העלולים להיגרם כתוצאה מהשימוש בהם. למרות שהשימוש בסמים הוא עבירה על-פי החוקים, הנהוגים ברוב המדינות, שהתרמילאים הישראלים מגיעים אליהן, ברוב המקרים אין הם מודעים לחוק המקומי. לעתים הם סבורים, שהשימוש בסמים הוא חוקי, או מרגישים, שהם "מעל החוק המקומי", וכי אפשר לפתור כל הסתבכות עתידית בעזרת שוחד. עובדה מעניינת היא, שדווקא מדינות, שבהן הסמים נגישים מאוד, פעמים רבות מחמירות בנושא הענישה. בתאילנד, למשל, הענישה על עבירות של החזקת סמים, סחר בהם, ייצואם או ייבואם, תלויה בסוג הסם, ויכולה להגיע עד מאסר עולם או עונש מוות. בהודו, בעבירה שמעורבת בה "כמות קטנה" של סם, העונש הוא עד שישה חודשי מאסר ו/או קנס כספי. בעבירה שמעורבת בה "כמות יותר מקטנה אך פחות מכמות מסחרית", העונש הוא עד עשר שנות מאסר וקנס כספי, ובעבירה שמעורבת בה "כמות מסחרית", העונש נע בין עשר שנות מאסר לעשרים שנות מאסר בתוספת קנס כספי. בקולומביה העונשים, המוטלים על עבירות מסוג סחר בסמים, ייבואם או ייצואם, יכולים להגיע עד שתים-עשרה שנות מאסר וקנס כספי, ובמקסיקו – בין עשר שנות מאסר עד עשרים וחמש שנות מאסר וקנס כספי. לעומת זאת, מי שנתפס בקולומביה כשברשותו סם בכמויות קטנות – לא נענש, הסכנה הנוספת, האורבת לתרמילאים הצעירים, היא הנזקים הנפשיים והגופניים, העלולים להיגרם בשל השימוש בסמים. ההערכה היא, כי מידי שנה בשנה, כאלפיים מטיילים נפגעים כתוצאה משימוש בסמים, ובין שש-מאות לשמונה-מאות תרמילאים נפגעים קשה ביותר, ומצבם מצריך, לעתים, אשפוז כפוי במחלקות פסיכיאטריות בבתי-חולים.

בתחילת שנות ה-2000, החל להתפתח בישראל טיפול דיפרנציאלי בתרמילאים נפגעי סמים, והוקמו לשם כך"כפר איזון" בקיבוץ שדות-ים ו"הבית הישראלי החם" בהודו )בגואה ובמנאלי -בהתאם לעונה(, שייעודם העיקרי הוא "מזעור הנזק" בקרב תרמילאים נפגעי סמים

ד"ר חגית בוני-נח
יועצת לרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול,
המרכז האוניברסיטאי אריאל, המכללה האקדמית בית ברל,
המכללה האקדמית נתניה,

בטחון פנים / גיליון 2 / נובמבר 2012

הוסיף/י תגובה

Scroll To Top