?מי הם קורבנות הסמים

קרבן הוא אדם שנכפית עליו פעולה בניגוד לרצונו. ההגדרה אינה מושלמת אך די בה לצרכינו

מאות אלפי צעירים ומבוגרים מגלגלים ג'וינט, מעשנים מריחואנה, מקפיצים כוסית טאקילה, בולעים חגיגת או גלולת אקסטאזי במסיבה, שואפים דבק מגע או לוגמים 3 גביעי וודקה – כולם אינם קורבנות. איש אינו כופה עליהם, פעולתם רצונית לחלוטין. הם דווקא נהנים לרגע ומאושרים. אורחות חייהם, בדרך כלל, אינם משתבשות – בבוקר שלמחרת הולכים לעבודה, לאוניברסיטה או לבית הספר. אמת, הם עלולים להזיק לבריאותם, לעצמם, ואמנם כך קורה מפעם לפעם. אך הם אינם "קורבנות" הסמים.

לעומתם, המכורים לסמים ממכרים קשים, אכן נכנסו למעגל של סבל שקשה להיחלץ ממנו. החיים בזבל, ומשובשים לחלוטין. גורמים מקצועיים מעריכים כי כ- 20,000 איש בישראל מכורים לסמים קשים. לא מעט, אך גם לא מגיפה המונית. קבוצה מצומצמת יחסית.

מנגד, קיימת קבוצת-ענק של נפגעי סמים, שרובם לא ראו סם מימיהם: מיליוני אזרחים בישראל (כמעט כל אחד מאתנו) – אנחנו נפגעי הסמים העיקריים והאמיתיים. אנו לא נפגעים ישירות מצריכת הסם, אלא מתוצאות החוק ההופך סמים נרקוטיים לבלתי חוקיים:

פריצות לבתים ועסקים למימון רכישת סמים – האיסור הופך את הסם למצרך יקר מאד. צרכני סמים נאלצים לפרוץ, לגנוב, ולשדוד כדי לקנות מנת-סם. קשה להעריך את מספר הנפגעים האמיתיים מתוך נתוני המשטרה שאינם שווים את הנייר עליהם הם מודפסים. רוב הנפגעים כלל לא מגישים תלונה למשטרה (כולל כותב שורות אלה שביתו ומשרדו נפרצו כ- 11 פעמים במהלך 16 השנים האחרונות…). די אם נניח שמסומם זקוק למכה "טובה" אחת לשבוע, כדי להגיע לאומדן זהיר של כ- 1 מיליון עבירות רכוש לשנה, מינימום. מספר הפריצות צריך להיות גבוה בהרבה, כי לא כל פריצה מניבה פירות… על פי נתוני המשטרה כ- 80 אחוז מהעבירות בישראל הן בתחום עבירות הרכוש, רובן למימון צריכת סמים.

 

 

בישראל, על פי ההערכות יש כ- 20,000 מכורים לסמים קשים. ההרואין הוא המרכיב העיקרי בקוקטייל. נרקומן צורך בממוצע שתיים עד ארבע מנות הרואין ביום. אם מחיר מנת קוק בתל אביב עומד על כ- 220 ₪ (המחיר בלוד – חצי…), תגיע העלות החודשית של הסם לכ- 9,000 ₪. ובסך הכל כ- 180 מיליון ₪ לחודש! נרקומנים אינם מממנים את הסם מכספי קרן-ההשתלמות, אלא בעזרת הרדיו-טייפ שנגנב מהרכב שלנו, במקרה הטוב. רכוש גנוב שווה ¼ ממחיר חדש, לכן עליהם לגנוב רכוש בשווי של 640 מיליון ₪ לחודש, לפחות, כדי להתמסטל כהלכה. עבירות רכוש בשווי של כ- 7 מיליארד שקל לשנה מתבצעות באדיבות החוק האוסר על שימוש בסמים. תודות לפוליטיקאים.

פשע מאורגן – האיסור על מכירה ושימוש בסמים, כמוהו כאיסור על משקאות חריפים בארצות הברית בשנות העשרים של המאה הקודמת. עצם האיסור יוצר ומבסס את הפשע המאורגן. מישהו צריך לספק את הסמים למאות אלפי האזרחים שמעוניינים בהם מרצונם החופשי. האיסור יוצר פרנסה לאלפי פושעים, עבריינים ומשפחות-פשע שצריכות לברך מידי יום את הפוליטיקאים, שבאיוולתם מבטיחים פרנסה לפשע המאורגן.

עשרות אלפי אנשים נפלטים ממעגל העבודה – יוקר הסמים (יוקר מלאכותי, בגלל האיסור) אינו מאפשר את קנייתם מעמל כפיים. לכן, אין ברירה לצרכנים, והם נפלטים ממעגל העבודה ומתפרנסים מפשע… הקטנת מעגל העובדים מקטינה את התוצר הלאומי ומגדילה את נטל המס על יתר העובדים. כמובן שחלק מהמסטולים נפלטים ממעגל העבודה כי הם אינם מסוגלים או רוצים לעבוד, או מעביד שאינו רוצה אותם.

פרמיות ביטוח גבוהות – ריבוי הפריצות ועבירות הרכוש גורר נסיקה של פרמיות הביטוח על דירות ועסקים והשקעת סרק באמצעי מיגון. יֵדַע כל המבטח את ביתו, כי הוא משלם מאות ואף אלפי שקלים מיותרים בשנה, לא רק באשמת המסוממים אלא בעיקר בגלל החוק שהופך אותם לבלתי-חוקיים.

נזקי גוף ונפש לאזרחים תמימים – קשישה שארנקה נחטף והופלה למדרכה, ילד שהתעורר בלילה כאשר פורץ חדר לדירה, אזרח שנורה ונהרג בשוגג בקרב בין עבריינים על שליטה בשוק הסמים.

תשלום מיסים מיותרים למימון מלחמה מיותרת בעברייני-סם – החוק האוסר את המסחר והשימוש בסם הוא אשר יוצר את פשעי הסמים. אלפי אנשים מועסקים ומעורבים במלחמה חסרת התועלת נגד הסמים: שוטרים, בתי משפט, סוהרים, עורכי דין. עלויות מיותרות של מאות מיליוני שקלים בשנה. מידי מספר חודשים מפרסמת המשטרה, באופן מתוקשר ובשידור חי, מבצע לכידת 40 סוחרי סמים בבאר-שבע, ביפו, או בגליל… תסריט חוזר לאורך עשרות שנים… והתוצאה: אפס. בשבוע ה"תפיסה" משתבשת במקצת האספקה לשוק האזורי, מחירי הסם עולים, צריך לפרוץ ליותר דירות כדי לממנו, עבריין זוטר זוכה לקידום בדרגה במקום זה שנעצר זמנית… מפקד המחוז של משטרת ישראל זוכה ל-2 דקות של סיקור בטלוויזיה והכול חוזר למקומו בשלום… עד למבצע הבא. הצגה על חשבון משלם המיסים.

האיסור החוקי על שימוש בסמים, אינו מונע או מצמצם את השימוש, כל מי שרוצה לעשן או להסניף מוצא את החומר. רק שאלה של מחיר. הנזק שגורמים המשתמשים לעצמם, הוא זניח יחסית לנזק המתמשך שגורמים חוקי-האיסור למיליוני אזרחים תמימים.

 

צמצום הפשע הפלילי – ביטול האיסור על סמים אך הכבדת העונש על תוצאות השימוש****

אין אזרח במדינת ישראל שאינו יכול להשיג סם, אילו רצה להתנסות: החל בתלמיד תיכון בחיפה, דרך כוכב הבמה וכלה באחרון המסוממים ביפו. חוק הפוגע בזכות הפרט לנהוג כרצונו, כלפי עצמו וגופו, אינו מוסרי. האזרח חש באי-מוסריות חוקים מסוג זה, ולכן מוכנים מיליוני אזרחים הגונים להפר חוקים אלה, כמעט ללא עכבות.

האיסור על מכירה ושימוש בסמים מזיק בראש ובראשונה למיליוני האזרחים התמימים שאינם משתמשי סמים. נזק כבד ויום-יומי שמתבטא, כאמור, בתשלום מיסים למימון מערכת שיטור, אכיפה, ומלחמה חסרת תוחלת ותוצאות בסמים, בתשלומי פרמיות ביטוח גבוהות, ובנזק גופני וכספי כתוצאה מהגנבות וההתפרצויות של מכורי הסמים.

מחיר הסמים מרקיע שחקים בגלל איסור המכירה והשימוש. אילו הסם היה חוקי, ניתן היה לרוכשו בכל בית מרקחת במחיר של חפיסת סיגריות. לא היה צורך לפרוץ לבתים כדי לממן את הצריכה.

אילו אפשר היה לרכוש סם בכל קיוסק, היו נמוגים מיד כל סוחרי הסמים, ענף פשע מרכזי היה מתמוטט לחלוטין. בדיוק כפי שפושעים אינם סוחרים בוודקה וטקילה. האם ראיתם פעם פּוּשר מנסה לדחוף וודקה לתלמידי בתי-ספר? אלפי שוטרים היו בטלים מעבודה, לשופטים יתפנה זמן לחיסול תיקים אמיתיים. מספר עבירות הרכוש היה מתכווץ, פרמיות הביטוח יצנחו ומאות מיליוני שקלים יחסכו לאוצר המדינה בזכות ביטול "המלחמה בסמים" – מלחמת סרק שנכשלת כישלון חרוץ כבר מזה עשרות שנים.

ביטול האיסור על סמים יסיר מהם את הילת המסתורין, הייחודיות והמחתרתיות שהופכים את העישון ל- IN וגזעי בקרב צעירים ומבוגרים כאחד. לקחת סם לא יהיה "קוּל"… 

ארגונים ועמותות ימשיכו לפעול לחינוך הציבור שלא להזיק לעצמו באמצעות סמים, שתיית אלכוהול וסיגריות. פעולתם חיובית.

בעידן החדש יבוטל האיסור על שיווק ומכירת סמים קלים וניתן יהיה לרוכשם בכל מקום, בדיוק כפי שקונים וודקה וסיגריות. הרוכש המשתמש עושה זאת על אחריותו. 

היחס למכורים לסמים קשים וממכרים יהיה כמו אל חולים במחלה כרונית קשה. היקף אוכלוסיה זו קטן יחסית ומונה מספר עשרות אלפי מכורים. בכל עיר תוקם מרפאה לחלוקת סמים נרקוטיים בפיקוח רפואי. מכורים יוכלו לגשת למרפאה, לקבל מנת סם לשימוש עצמי ולהתמסטל כרצונם בין כותלי המרפאה תמורת תשלום סמלי (ואולי מלא). המרפאה תנהל רישום, תערוך בדיקות רפואיות, תציע טיפולי גמילה. מכורים כבדים לא יצטרכו לפרוץ לבתים, או לעבוד בזנות כדי לממן סמים. חלקם יוכל לחזור ולהשתלב במעגל העבודה. כיום הם אינם יכולים לעבוד – המשכורות אינן גבוהות מספיק למימון עלויות ההתמכרות האדירות. הסטיגמה של מחלה כרונית שתדבק בהם תרחיק אחרים מלהיכנס למעגל ההתמכרות פי כמה מאשר האיסור הנוכחי. זה לא "גזעי" ו- COOL להתייצב במרפאת המסוממים.

כיום יש אינטרס כלכלי לסוחרי סמים לשדל ולגרום להתמכרות של לקוחותיהם ולהרחיב את מעגל המשתמשים. המתמכר יוצר תלות בסַפַּק הסמים ומגדיל את רווחיו. השיטה המוצעת תשמוט את השטיח מתחת לסוחרי הסמים. המתמכר האומלל לא יהיה תלוי בהם יותר וייחלץ מאחיזתם.

ענף הפשע העיקרי – מסחר והברחת סמים יתמוטט לחלוטין יחד עם התופעות הנלוות – פריצות, עבירות רכוש ואלימות.

לעומת ביטול החקיקה האוסרת שימוש בסמים, יוכבדו העונשים על ביצוע עבירות בהשפעת שימוש באלכוהול או בסמים. אזרח שעומד להשתמש בוודקה או בהרואין צריך לעשות זאת בצנעה ומתוך ידיעה מראש שדעתו תשתבש לאחר מכן. רובצת עליו אחריות כבדה יותר. הנימוק "הייתי שתוי" לא יהיה נסיבה מקילה, אלא עילה להכבדת העונש.

העבירה לא תהיה עצם השימוש בסם עצמו, אלא בתוצאות השימוש: גרמת לתאונת דרכים עקב שתייה, או לנזק לזולת תחת השפעת סם – על כך תכנס לכלא לשנים רבות. תורחק מהחברה.

מיתוסים – שטויות שקל להאמין בהם

הדרך למלחמה בסמים: הקצאת משאבים למשטרה ללכידת סוחרים והחמרת עונשים אין משטרה בעולם שהצליחה במלחמתה בסמים. למשטרת ארצות-הברית לא חסרים משאבים. לממשלות טורקיה ותאילנד לא חסרים עונשים חמורים… כבר אמר על כך דר' מנחם הורביץ, מנהל האגף לשירותי תיקון במשרד הרווחה (מעריב 3/9/80): "…בכל מה שהמשטרה עושה לתפיסת סמים וסוחריהם – היא רק מקטינה את היצע הסמים בשוק [זמנית]. אולם אז עולה מחיר הסמים, והדבר גורר גידול ותחכום-יתר של הפשיעה מצד הזקוקים לסם, הנוקטים כל צעד אפשרי כדי להשיג את האמצעים לשלם תמורתו. זהו מעין מעגל-קסמים טראגי, שלפיו ככל שההיצע קטן עולים הביקוש והמחיר, ועולה היקף הפשיעה כדי להשיג אמצעים."

מלחמתה של המשטרה אבודה מראש וגם מיותרת. "סמים קלים" אינם מזיקים לבריאות יותר מאשר משקאות חריפים או סיגריות-טבק. מחקרים שנעשו מוכיחים שחשיש אינו מעודד לאלימות, אלא להיפך – להפנמה, שלא כמו משקאות חריפים המעודדים לפעילות-יתר ואף לאלימות. ואילו "סמים קשים", אם מחירם יהיה זול והשגתם לא תהיה כרוכה בפשע, יזיקו רק למשתמש בהם וירתיעו אחרים. זמינות הסם אינה גורמת להתמכרות כפי שזמינות הוודקה אינה הסיבה לאלכוהוליזם כבד. אלו נובעים מבעיות נפשיות, אופי ורקע מתאים. משקאות חריפים נמצאים בכל בית בישראל ואיש לא מעלה בדעתו להוציאם אל מחוץ לחוק.

צריכת סמים, בייחוד בקרב הנוער, תגבר בעקבות חוקיות השימוש בהם כל נער או מבוגר הרוצים להשתמש בסמים יכולים לרוכשם ללא בעיה. חלק ניכר מהמבוגרים של היום, עשו זאת עשרות שנים קודם לכן. הסבים והסבתות של היום התמסטלו כבר בשנות השישים העליזות… אי-חוקיות השימוש אינה מפריעה כלל למי שחפץ בסמים. השלכות האיסור חמורות הרבה יותר: השימוש בסמים בקרב נוער הופך לפעולה מחתרתית-טקסית שרב האתגר להתנסות בה ולוּ רק מחמת האיסור; הסמים מתייקרים מעבר למחירם הריאלי (ייצור חשיש אינו יקר מטבק) ומדרדר משתמשים לפשע כדי לממן רכישה.

האפשרות לקנות סיגריות-מריחואנה בחנויות תוזיל את מחירן וקִסמן המחתרתי יפוג. מספר המשתמשים לא יעלה משמעותית מעבר לציבור ש"יעלה מהמחתרת", וייתכן שאף יקטן כפי שקרה בארצות הברית – לאחר ביטול איסור שתיית האלכוהול ירד מספר השיכורים…

סמים קשים ינוצלו על ידי סוחרי סמים כדי לגרום ללקוחות להתמכר להם האפשרות לרכוש סמים קשים במרפאות-חלוקה אזוריות, תחת השגחה רפואית תשמוט את הקרקע מתחת לרגלי סוחרי הסמים. לא יהיה בהם צורך מאותה סיבה ש"סוחרי סיגריות" היום אינם חלק מעולם הפשע. לא יהיה מקום ל"סוחרים". חוקי האיסור יצרו את סוחרי הסמים והעניקו להם מונופול (הפשע המאורגן דואג לאבטחת אזורי הפצה כדי למנוע תחרות). המתמכר תלוי, כמעט בלעדית בספק הסם. כאשר יהיו הסמים חופשיים לא תצמח תועלת ישירה לאף אחד אם אדם מסוים יתמכר לסם. דעה דומה הביע כבר לפני עשרות שנים דר' מנחם הורביץ, מנהל האגף לשירותי תיקון במשרד הרווחה (מעריב, 3/9/1980):

"יש לשקול בכובד ראש אפשרות לתת למתמכרים לסמים תחליף-סם בצורה מבוקרת ובמחיר זול ביותר, כדי להפחית את תלותם בשוק השחור ובעולם הפשע… כדי לשבור את מעגל-הקסמים הזה ייתכן שיהיה צורך לנתק את מכורי הסמים מן השוק השחור והבלתי-חוקי, על ידי היצע חוקי".

חוקי הסמים נועדו להגן על האזרח מגרימת נזק לעצמו כותב על כך ירון לונדון (ידיעות אחרונות, 11/11/04): "… למכור אקסטזי כמו המבורגר… דברים אחרים שאנחנו דוחסים לגופנו, כגון אוכל עתיר קלוריות… ממיטים על האנושות צרות גדולות לאין שיעור… שמנים נוטים לנמנום ולתאונות… כושרם הגופני ירוד והם מייצרים פחות מאחרים… הם נוחרים בשנתם, מפריעים לבני זוגם… מעמיסים משקל עודף על קברניהם… …מחיר ייצורה של טבלית אקסטזי הוא כ- 2.5 שקלים, אבל סכנת ההפללה מעמידה את מחירה הסיטונאי על 30 – 17 ₪ ואת המחיר הקמעונאי על 50 – 100 ₪. מחירה עולה ככל שאמצעי האכיפה משתכללים… גורם להופעתם של [עבריינים]… ביצירת המרווח הזה אשם הרעיון המשיחי לגמול את בני האדם מהרגליהם הרעים ולוּ גם בכוח… לוּ הייתה האנושות מפנה לחינוך ולפיתוח של תרופות גמילה אפילו עשירית ממה שהיא משקיעה באכיפת חוקים מיותרים, היה מצבה טוב בהרבה… [יש לאמץ] תפיסה מצמצמת לגבי אחריותה של החברה כלפי מי שמתעקש לחבל בעצמו… לכן צריכים החוקים וארגוני האכיפה להסתפק בתפקיד אחד: עליהם לדאוג לכך שיצרני סמים יעמדו בתקנים המגדירים את הרכבה של מנת הסם, כפי שהם מקפידים על הרכבה וניקיונה של קציצת המבורגר. כל השאר על אחריותם של הצרכנים. אם רצונך לדפוק לעצמך את השכל, או לקרב את מותך בסיועו של מזון שמן, זה העסק שלך."

על המשטרה להתמקד בתפיסת סוחרי הסמים הגדולים ולא להתעסק עם דגי-הרקק סוחר גדול משתלט על השוק, בדרך כלל באזור מסוים, מפעיל ארגון הפצה מסודר ופועל כמונופול לכל דבר. כדי למקסם את רווחיו הוא מעלה מחירים ומונע באלימות חדירה של מתחרים לאזור. מונופול בתחבורה הציבורית מושג באמצעות הפוליטיקאים; מונופול בשוק הסמים בשכונה ביפו מתבסס בעזרת סכין (כאמור, לאחר שהחוק "העביר" את המסחר לעולם הפשע).

אם המשטרה תפעל ב"יעילות", תעסיק סוכנים סמויים ותבזבז את מיטב כספנו בחיסול הסוחר הגדול, בעל המונופול, יקרה אחת מהשתיים: ראש הכנופיה המתחרה יתפוס מייד את מקומו… או לחילופין יחדרו לשוק עשרות "סוחרים קטנים" התחרות בעסקי הסמים תגדל והשוק יוצף בסחורה במחיר נמוך לתפארת מדינת ישראל… אין ואקום.

אם המשטרה תמשיך לבזבז את כספינו וגם תצליח ב"תפיסה" מתוקשרת היטב של כמות סמים גדולה ומשמעותית… ינסוק מחיר הסמים זמנית לשמים והנרקומנים יצטרכו לפרוץ כל ערב לארבע מכוניות במקום לשתיים, כדי לממן את צריכתם השוטפת.

על בתי המשפט להטיל עונשי מאסר ממושכים על כל עבריין סמים עלות אחזקתו של אסיר גבוהה… ושוב מוטל העונש על משלמי המיסים… מישהו צריך לספק את הסם לנרקומנים; ממשלה שאוסרת על מסחר חוקי יוצרת את סוחרי הסמים. על כל סוחר שייכלא, יצמח אחר במקומו בשכונות לוד ויפו. אין ואקום. הישיבה בכלא היא קונגרס מקצועי עבור סוחרי הסמים: אפשר להחליף מידע, ללמוד שיטות, ליצור בריתות וכנופיות חדשות, ולפעמים אפילו לשלוט במסחר דרך הכלא…

מתחילים עם סמים קלים ומתדרדרים לסמים קשים וממכרים על פי הרשות למלחמה בסמים יש בישראל כ- 300,000 אזרחים שמשתמשים באופן מזדמן או קבוע בסמים כלשהם. לעומת זאת, מספר הנרקומנים עומד על כ- 20,000 בלבד. אילו הטענה הייתה נכונה הרי שמספר הנרקומנים היה צריך להיות גדול פי עשרה. ההתמכרות לסמים קשים או לאלכוהול נובעת מסיבות ונסיבות אחרות ואין לכך קשר לצריכה או להתנסות מזדמנת בסמים קלים.

מחקר מקיף שנעשה בארצות הברית על ידי מכון ראנד, רב-המוניטין (מכון לחקר מדיניות השימוש בסמים) מפריך גם הוא טענה בסיסית זו. במסגרת המחקר לקחו החוקרים נתונים משנת 1982 של בני נוער שהשתמשו בסמים קלים, והראו שאין קשר בין שימוש במריחואנה לבין התנסות בסמים קשים. לדבריהם, 50% מבני הנוער בארצות-הברית נחשפים למריחואנה עד גיל 16, בעוד שמרביתם לא נחשפו לסמים קשים עד גיל 20. (הילה אלרואי דה-בר, מעריב 4/12/02)

הסמים הם הבעיה העקרית בתופעות ההתמכרות בישראל בעיה מספר 1 היא ההתמכרות לטבק. כ- 10,000 איש בישראל מתים טרם זמנם כתוצאה מעישון, מתוכם כ- 1,500 איש מתים כתוצאה מנזקי עישון פסיבי. העישון הוכח כגורם למחלות רבות כגון סרטן ריאות, סרטן הגרון, מחלות לב, מחלות בדרכי הנשימה ועוד (מנתוני האגודה למלחמה בסרטן).

בעיית ההתמכרות השנייה בחשיבותה היא האלכוהול. כ- 50,000 מכורים לאלכוהול. מתוכם רק כ- 2,100 מטופלים במסגרות מסודרות. הנתונים נמסרו על ידי עמותת אפשר המטפלת במכורים לאלכוהול והוצגו לנשיא המדינה, משה קצב (אוקטובר 2002). מספר האלכוהוליסטים בישראל עומד על פי שלושה לערך ממספר הנרקומנים, אך איש אינו מתכנן להוציא את האלכוהול או את הסיגריות אל מחוץ לחוק…

מתוך: קו  ישר

 

 

Spread the love
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  

כתיבת תגובה