בית / דעות והמלצות / מהומה בארה"ב. או: איך מעורבות ציבורית יכולה להשפיע על קביעת מדיניות (ולא רק בנושא מריחואנה).
מהומה בארה"ב. או: איך מעורבות ציבורית יכולה להשפיע על קביעת מדיניות (ולא רק בנושא מריחואנה).

מהומה בארה"ב. או: איך מעורבות ציבורית יכולה להשפיע על קביעת מדיניות (ולא רק בנושא מריחואנה).

(הבהרה, זה לא פוסט על מריחואנה, זה פוסט על מעורבות חברתית ויושר שלטוני.)
מהומה בארה"ב. או: איך מעורבות ציבורית יכולה להשפיע על קביעת מדיניות (ולא רק בנושא מריחואנה).

לפני מספר ימים אובמה אמר בראיון חי כי "מריחואנה אינה יותר מזיקה מאלכוהול". לאמירה הזאת יש השלכות שהן מעל לתקשורתיות והיא יצרה מה שנראה כמו תגובת שרשרת שהיא לכל הפחות מעניינת:

בארה"ב בניגוד לישראל, למי שלא יודע, הדרך שבה בוחרים אילו חומרים חוקיים לצריכה ואילו לא קצת יותר דמוקרטית.
בפרט, יש היררכייה של סטטוסים שונים שחומרים יכולים לקבל, אשר שומר הרשימה הזאת הוא ארגון בשם Drug Enforcement Administration (DEA), שהוא לא רק ארגון פוליטי אלא גם כוח שיטור עם סמכויות פדרליות (מישהו אמר ערבוב רשויות?).
על מנת ששימוש ואחזקה בחומר מסויים לא יהיו חוקיים הוא חייב להיות שיש לקטגוריה הגבוהה ביותר של החוק לחומריים פליליים (CSA), אשר ידועה כ-schedule I.
היות ומדובר בחוק, באופן פורמאלי יש לבתי הנבחרים את הזכות להשפיע עליו, אבל צריך תמיכה מאוד חזקה בשביל לערער על הוטו שיש ל-DEA, מה שהופך אותם דה-פקטו לאוצרי הרשימה ולמכתיבי פריבילגיות הצריכה בארה"ב.
עם זאת, הרשימה אינה שרירותית ויש לה הנחיות ברורות, בפרט, schedule I אמורה להיות שמורה לחומרים שהם "בעלי פוטנציאל ניצול גבוה וללא תועלת רפואית מוכחת".
אם ההצהרה של אובמה מייצגת את עמדת המשטר, הרי שיש כאן דיסוננס ברור בחוק.
עוד על הצהרת אובמה והדיון החוקתי בנושא כאן:
http://www.forbes.com/sites/jacobsullum/2014/01/24/the-president-forgets-to-lie-about-marijuana-and-prohibitionists-are-outraged/

בתגובה, ראש הDEA הנוכחית מישל לאונהארט יצאה כנגד הצהרות הנשיא והממשל וטענה שהפתיחות בנושא הלגליזציה "מתסכלת אותה".
במילים פשוטות, מי שעומדת בראש הארגון שאמור להגן על אזרחי ארה"ב מסמים מסוכנים ולהכתיב את המדיניות מוצאת את הדרישה הציבורית לדיון פתוח "מתסכלת". היה לה הרבה יותר נוח במצב שבו הנושא הוא בגדר טאבו והיא לא צריכה להתמודד עם שאלות קשות.
כמו כן, היא תיארה את נקודת השפל בקריירה (בת 33 השנים) שלה בDEA כנקודה שבה ארגון הפרו-לגליזציה פוליס הפריח דגל ארה"ב העשוי מהמפ (חומר חוקי לחלוטין) מעל הבירה ברביעי ביולי.
דוברי הארגון טענו שיש בקריירה שלה נקודת שפל הרבה יותר גדולה, שהיא הנקודה בה "סרבה לציין את האמת המדעית הברורה לפיה מריחואנה ממכרת פחות מהרואין, ובכך עשתה מעצמה צחוק בשידור חי לעיניהם של כחצי מיליון אמריקאים".
עוד על הצהרתה של לאונהארט והביקורת כלפיה כאן:
http://www.huffingtonpost.com/2014/01/25/michele-leonhart-obama_n_4666606.html

הביקורת לא בוששה לבוא, ועתה ארגוני פרו-מריחואנה התאגדו בדרישה שלאונהארט תתפטר מתפקידה.
לטענתם, לאונהארט בוגדת בשיקול הדעת הבריא הנדרש ממנה בתפקידה הציבורי מתוך מניעים אידאולוגיים ובפרט "מזניחה את המחויבויות הבסיסיות הנובעות מתפקידה ומערערת באופן פונדמנטלי את המשימה של הארגון שמעסיק אותה".
לפרטים ראו כאן:
http://www.huffingtonpost.com/2014/01/27/michele-leonhart-speech_n_4674181.html

המסקנה המתבקשת מכל העניין הזה הוא שביקורת ציבורית היא חשובה. לא מדובר על מריחואנה. מדובר על ארגונים שקיבלו מנדט מהמדינה למען קיום מטרה מסויימת, והם מועלים באחריות שלהם תוך כדי שהם מנצלים לרעה את המנדט. זה מתחיל ברשות למלחמה בסמים ואלכוהול, שמבזבזים כספי ציבור בשביל למכור לילדים שקרים לא משכנעים, וממשיך למשטרה שמטרידה מפגינים בולטים. זה מתחיל מסיירת ירוקה שאמורה לשמור על העיר ומבלה את זמנה ברדיפת הומלסים סודנים, ונגמר ב[הכנס כאן קלישאה אורווליאנית].
זאת החובה האזרחית שלנו להלחם בפושטי היד שמנצלים לרעה את הסמכויות שניתנו להם, ואנחנו יכולים ללמוד שיעור חשוב בנושא מההתנהלות של הלובי האזרחי הפרו-מריחואנה בארה"ב.

Shai Deshe

הוסיף/י תגובה

Scroll To Top