מדוע שיניתי את דעתי על הגאנג'ה / סנג'י גופטה

סנג'י גופטה כתב ב-CNN ובמגזין טיים, היה ממובילי המאבק במהפכה הירוקה. במאמר זה שנכתב בסוף 2013 מסביר סנג'י את הסיבות שגרמו לו "לחזור בתשובה". איך ממתנגד,  הפך לתומך נלהב. רצוי לו לכל עיתונאי שמסתמך על פרסומים של משרד הבריאות וכלל לא יודע להבדיל בין קנאביס למריחואנה, שיקרא את המאמר הזה לפני שהוא תורם את פרי עטו למען השתקת המסר והמשך סימום הציבור בשקרים שפוגעים בכולנו. גם ל"מומוחים" אשר מגייסים את כשרונם למען המשך המאבק המחפיר הזה, מומחים אשר משתכרים מקופת הציבור, יש מה  למצוא במאמר. אך בעיקר המאמר הזה חשוב לאלו שבוחרים להמשיך וללכת שולל אחר הודעות חסרות אחריות של נבחרי ציבור, הנתמכות לכאורה ב"מחקרים" ו"עובדות". שינוי דעתך לא יהרוג אותך, סנג'י גופטה שרד את זה כדי לספר על כך, ומצא שדווקא ההיצמדות לדיעות הקדומות בנושא המריחואנה היא המעשה המסוכן וחסר האחריות. 

במהלך השנה האחרונה, עבדתי על סרט דוקומנטרי הנקרא "WEED". נסעתי בעולם, ראיינתי מובילים בתחום הרפואה, מומחים בעל שם עולמי, מגדלים וחולים. ראיינתי אותם ללא מורא, אמרתי את אשר על ליבי, שאלתי שאלות קשות. מה שמצאתי היה מדהים.

הרבה לפני שהתחלתי בפרויקט, חקרתי את הספרות המדעית בנושא המריחואנה הרפואית וחשבתי שהיא לא הייתה מרשימה. בקריאת המסמכים הללו היה קשה למצוא משהו שיתמוך בנושא הזה, מריחואנה רפואית. אפילו כתבתי במגזין TIME עוד ב-2009 מאמר שכותרתו "מדוע לא אצביע למען החשיש".

ובכן, אני כותב את המאמר הזה, במטרה להתנצל על כך.

אני מתנצל כי לא חקרתי מספיק, עד עכשיו. לא הסתכלתי מספיק רחוק. לא בדקתי מחקרים ממעבדות קטנות יותר, במדינות אחרות שעושות עבודה מופלאה בנושא, ושללתי את הפזמון הרועש והגובר של מטופילם שמצבם משתפר הודות לקנאביס.

במקום, התייחסתי אליהם כאל שוטים שכל מטרתם היא להתמסטל. האמנתי באופן מוטעה שהסיבה שסוכנות אכיפת הסמים מדרגת את המריחואנה כחומר מסוכן רמה 1 בגלל שיש להם הוכחות מדעיות לכך. בוודאי, חייבת להיות סיבות טובות מדוע המריחואנה איננה חוקית ומקוטלגת כאחד החומרים הכי מסוכנים בטבע, "ללא שום תועלת רפואית".

והאמת, שאין להם הוכחות כאלה לתמוך בטענה הזו, אני יודע את זה עכשיו שדבר מהשקרים הללו אינם נכונים. למריחואנה אין פוטנציאל גבוהה להתמכרות, ושימושה הרפואי הוא רחב ולגיטימי.

למעשה, לפעמים המריחואנה הרפואית היא הדבר היחיד שיעבוד. קחו את המקרה של שרלוט פיגי שפגשתי בקולרדו. לאחר לידתה החלה לקבל התקפים, עד גיל 3 קיבלה כ-300 התקפים בשבוע, למרות היותה מטופלת בשבעה כדורים שונים. מריחואנה רפואית הרגיעה את מוחה וצמצמה את כמות ההתקפים לעד 3 בחודש. איכות חייה השתפרה פלאים, את הקסדה ואת כסא הגלגלים אמה שומרת במחסן.

ראיתי חולים רבים כמו שרלוט, העברתי אתם זמן, והיום אני מבין שזה חוסר אחריות לא לספק לנו את הטיפול הרפואי הטוב ביותר שהקהילה הרפואית יכולה להציע, טיפול מריחואנה.

70 שנה שהטעו אותנו בארה"ב, ועל החלק שלי בכך אני מתנצל. אני מקווה שהמאמר הזה והדוקו בנושא מריחאונה יחפרו על כך.

ב-14 באוגוסט, 1970, סגן שר הבריאות, דוקטור רוג'ר או. אגרברג כתב המלצה שיש לסווג את הצמח כחומר מסוכן רמה 1, וזה נשאר כך קרוב ל45 שנים. המחקר שלי החל בקריאה זהירה של מכתבים בני עשרות שנים. מה שמצאתי היה מטריד מאוד. אגרברג בחר בקפידה את מילותיו:

"מכיוון שיש חלל בידע באשר לצמח והאפקט שלו כסם הפעילה המצוי בו, ההמלצה שלנו היא שמריחואנה תועבר לחומר מסוכן רמה 1 לפחות עד שיסתיימו מספר מחקרים שנמצאים בעיצומם של חשיפת הנושא".

לא המדע הוא הסיבה שעבר הצמח לרמה של חומר המסוכן ביותר בטבע, אלא חוסר המדע . מדובר ב-1970. אדרברג מציין שיש מחקרים שנעשים בנושא, רובם מעולם לא הושלמו. אך ככל שהעמקתי בנושא גיליתי שלסגן השר היה מחקרים בנושא של עבודות שהושלמו 25 שנים קודם לכן.

פוטנציאל התמכרות גבוהה 

ב-1944, ראש עיריית ניו-יורק הזמין מחקר שבוצע על ידי האקדמיה של המדע בניו-יורק. החוקרים הסיקו בין היתר: שמריחואנה לא מובילה להתמכרות במובנה הרפואי. הם גם לא מצאו שום ראיות לכך שמריחואנה מובילה להרואין,קוקאין, או סמים קשים אחרים, במילים אחרות, על פי המחקר, מריחאונה איננה מהווה "שער" לסמים קשים ואיננה מוגדרת כממכרת.

אנו יודעים היום שמריחואנה גורמת לתלות בערך בתשעה עד עשרה אחוזים משתמשיה הבוגרים. לשם השוואה, קוקאין, סם שמוגדר כחומר מסוכן רמה 2 "עם פוטנציאל התמכרות פחות מזו של חומר מסוכן רמה 1" פוגע ב20 אחוז מהמשתמשים. כ-25 אחוז מהמשתשמים בהרואין הופכים למכורים.

טבק, היה ונשאר במקום הראשון עם פוטנציאל התמכרות של 30 אחוז מקרב המשתמשים. חשוב לציין, גם כאשר מדובר במריחואנה עם פוטנציאל התמכרות של עשרה אחוז, אין להשוות את התסמינים של התמכרות לטבק, הרואין או קוק למריחואנה.

כאב מודאג, חשוב לי לציין שיש מחקרים שטוענים שעישון מריחואנה בגיל צעיר עלול לפגוע במוחו של המתבגר, פגיעה ב-IQ ואפילו פיתוח מחלת נפש. לילדיי כמו שלא הייתי רוצה שישתו אלכוהול לא הייתי מציע להם לעשן מריחואנה עד שיגיעו לפחות לגילאי ה-20 של חייהם.

תועלת רפואית

במהלך המחקר שלי מצאתי משהו אחר בעל חשיבות. מריחואנה רפואית איננה דבר חדש, הקהילה המדעית רשמה עליה במשך זמן רב. היו למעשה מאות מאמרי מגזין, רובם דיברו על התועלת של המריחואנה. רבים מהניירות הללו, נכתבו בין השנים 1840-1930. הם תיארו את השימוש הרפואי של מריחואנה כנגד עוויתות, פגיעה בעצבים, הפרעות, רזון ועוד.

חיפוש במאגר הסיפרייה לרפואה של ארה"ב מצא קרוב ל-20 אלף מחקרים. אך רובם  מחקרים כנגד הצמח כמו "טריף רע כתוצאה מצריכת מריחואנה" או "שימוש במריחואנה והסיכון לסרטן ריאות". בספירה מהירה גיליתי ששישה אחוזים בלבד מהמאמרים יש להם משהו טוב לאמר על המריחואנה. השאר מיועדים מראש למצוא פגמים ונזקים של המריחואנה, התמונה הזו מטרידה מאוד.

אתגר חקר המריחואנה

כדי לעשות היום מחקר בנושא מריחואנה אתה צריך 2 דברים חשובים.

הראשון, אתה צריך מריחואנה, ואיזה פלא, היא לא חוקית. בכל זאת אם אתה רוצה לקבל מריחואנה יש חווה במיסיסיפי משם תוכל לקבל את המריחואנה לשם מחקר. בביקור שעשיתי השנה במקום, מצאתי את החווה ריקה, לא גדל בה אף צמח.

הדבר השני שאתה צריך לחקר המריחואנה הוא הסכמה, והחוקרים שראיינתי לא שכחו לציין איזה פרויקט מטיש עניין זה בפני עצמו. בזמן שרוב החוקרים צריכים הסכמה של גוף אחד בעניין אותו הם חוקרים, עבור צמח המריחואנה נדרשת הסכמה של גוף נוסף: NIDA, המכון לנזקי התמכרות. זה ארגון שמשימתו העיקרית המובנת היא למצוא את הפגעים והנזקים בניגוד לרווחים.

מי שנתקע באמצע הם החולים, שזקוקים לתרופה הזו.

עד 1943, מריחואנה הייתה חלק לגיטימי מהתרופות שניתן ההי להשיג בבתי-מרקחת. כאב נוירופתי היה אחד הסיבות לקבלתו. זה כאב נורא ללא טיפול "תחושה של כידון, מחטים, חלק שנשרף" כאב מתמשך שלא נפסק. למרות שמריחואנה מתועדת היטב כטיפול יעיל בנושא, רוב התרופות מגיעות מצמח הפרג, כולל מורפיום, אוקסידון, ועוד.

כאן שוכנת הבעיה, רוב התרופות הללו כלל לא עוזרות לטפל במצב הזה, והסיבולת היא בעיה נוספת.

בכל 19 דקות בארה"ב מת אדם כתוצאה מצריכת יתר בשוגג של תרופות מרשם. זה נתון מחריד. עד היום לא נמצא אדם שמת כתוצאה מצריכת מריחואנה. אין זה פלא ששבעים ושישה אחוזים מהרופאים הנשאלים בסקר מסוים ענו שהם יאשרו לתת מריחואנה רפואית כנגד כאבים.

כאשר הוחלטה ההחלטה להפוך את המריחואנה לחומר מסוכן רמה אחת, היא לוותה בבקשה "למלא את החלל בידע שלנו בנושא". בארה"ב, הבקשה הזו, בלשון המעטה הייתה מאתגרת, בגלל הקשיים שעולים כתוצאה מהניסיון לחקור חומר לא חוקי. אך למרות הקשיים, 40 שנה אחרי התקדמנו במידה מספקת שנמשכת היום.

במבט קדימה אני בייחוד מתעניין במחקרים כמו אלו בספרד ובישראל שמציעים שלמריחואנה מרכיבים אנטי-סרטניים. אני מתעניין במחקר שמציע שלקנאביס יכולת להגן על העצבים, של לב משולם מישראל. ומחקרים בארה"ב ובישראל שמציעים שלמריחואנה היכולת לעזור לנפגעי פוסט טראומה. אני מבטיח לעשות את חלקי ולעזור, "למלא את החלל בידע".

 

Spread the love
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  

כתיבת תגובה