בית / דעות והמלצות / מאהל המאבק 11 – ביתו של מנכ"ל משרד הבריאות, רוני גמזו
מאהל המאבק 11 – ביתו של מנכ"ל משרד הבריאות, רוני גמזו

מאהל המאבק 11 – ביתו של מנכ"ל משרד הבריאות, רוני גמזו

התכנסנו אתמול בערב בשביל להזכיר למר גמזו, כמו כן, לשאר חברי וועדת ההתוויות, את מי ועוד כמה אנשים הוא קובר כעוד וועדה מתמסמסת. הגענו לזעוק את זעקתנו, לקרוא את קריאתנו ואת קריאתם של אלפים רבים הישראל הסובלים מפוסט טראומה. הוועדה, משרד הבריאות ושאר משרדי הממשלה לא רוצים להכיר בכך שרבים מאזרחיה סובלים מהפרעת דחק פוסט טראומטית – זה מעיד על כשל שקשה להתעלם ממנו, או שקל מאוד להחיקו כי הוא בלתי נראה.

לבטח גם חברי הכנסת שלנו וכלל הנראה גם ראש הממשלה שלנו סובלים מ PTSD (האחרון, לפחות עקב היותו אח שכול). למרות מדי צה"ל שנזרקו על הריצפה, עמדנו שם לא רק בשביל הלוקים מהלם קרב, אלא גם בשביל נפגעות ונפגעי אונס, תאונות, הטרדות וכו'. לא משנה מאיפה נובעת הפוסט טראומה שלכם – אתם לא צריכים להצדיק ולתרץ – מגיעה לכם ולכולנו התרופה הטבעית שגורמת למציאות להיות קצת יותר קלה לעיכול, ללילות להיות קצת פחות אפלים ולבנים.

כשהגענו למקום, רחוב המאבק 11 גבעתיים (ממש סמוך לקניון ולתחנה של משטרת גבעתיים), הייתה שם כבר אחת השכנות, בחורה צעירה עם לב פתוח ונשמה ענקית שקיבלה אותנו עם קפה חם. דיברנו קצת, היא סיפרה על עצמה ועלה המשפחה שלה, גם על PTSD במשפחה שלה, על הקושי להחזיק ולעזור לבן משפחה אהוב שסובל כל כך, דיברנו על חוסר האונים מול הממסד, לעזור לאנשים שיקרים לנו מכל, ועל איך שלוקחים אנשים נורמטיבים, או חולים שזקוקים לצמח כתרופה, והופכים אותם לעבריינים. היא נלחצה כשהגיעה המשטרה, אבל לא ברחה, ואז היא ראתה איך החבר'ה דיברו עם השוטרים, באסרטיביות, בנועם, בקור רוח, בחכמה. זה היה מאוד מעורר הערכה מצידה, גם מצדי, למרות היתקלויות רבות עם משטרת ישראל, אני עדיין לא מוצאת את המילים, או את הכח לנהל את המלחמות מול מי שברוב הזמן

ראיתי כרובוטים של הממסד, אבל אתמול ראיתי את השוטרים שוב קצת אחרת, לפעמים, לפעמים, אתה רואה בני אדם. וכן היה: כשפרסנו בפני השוטרים את הסיפור שלנו ולמה אנחנו פה, הם היו מאוד סבלניים ומאוד תמכו בנו, גם הציעו שכל דבר שנצטרך, אנחנו מוזמנים לבקש, לקפוץ אליהם לתחנה, לתה, קפה, שמיכות חמות, הוא גם נתן את שמו ומחינתו נתן את ברכתו.

השכנים ברובם לא ידעו מי זה רוני גמזו, הם לא ידעו שהשכן שלהם הוא משיאני השכר במשק, במה הוא עובד, ואיך הוא מחליט על הבריאות שכל כך הרבה אנשים, וקובע כל כך הרבה גורלות, גם את שלהם. הצגנו בפניהם את המכתב שחושף את הצביעות הגדולה והשקר, שלא נדבר על הפרעת שבועת היפוקרטס, כדוקטור בישראל, מסרב לתת תרופה לחולים בעודו *יודע* שתרופה זו תשפר את המצבם ואפילו תרפא אותם(!). כשהסברנו להם הם ברובם תמכו בנו.

האוהלים הוקמו וסמל המחאה באוויר, בימים בהם כל כך הרבה אזרחים קוראים ונלחמים על חופש כראות עיניהם, תומכי הלגליזציה וה"קנאביס הרפואי" קוראים להיגיוניזציה. מבחינתי זה לא הגיוני בכלל שיש איזה מנכ"ל ואיזה וועדה שאמורה לתת לי איזה מסמך שמאשר לי לקנות מהם כמה גרמים במחיר מופקע? גם מטופלים עם רישיון לקנאביס הם מבחינתי סוג של אסירים עדיין של הממסד (כן, אני משתדלת לשמור על לשון המעטה), המשרד ופקידיו מחליטים כמה תקבל ומה תקבל ואם שמן או פרחים, וזה לא יותר מדיי משנה מה רופא מומחה מחליט, על אף שגם אליו לוקח הון תועפות ובירוקטיה להגיע. אני קוראת לכל אחד מאיתנו, שבנוסף למאבק שלנו מול משרד הבריאות וחברות התרופות שחוששות להון הפרטי שלהן, כל מי שזקוק ולא מקבל את מה שהוא צריך ומבחינתי גם רוצה – תגדלו היום, עכשיו. Springyime is coming ואנחנו לא שותקים יותר.

הילה ולטר

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הוסיף/י תגובה

Scroll To Top