בית / חדשות / בעולם / כל שנשאר לבדואים מדרום סיני הוא גידול אופיום
כל שנשאר לבדואים מדרום סיני הוא גידול אופיום

כל שנשאר לבדואים מדרום סיני הוא גידול אופיום

הרי סיני, שעות בין הערביים מתמלאות בצבעי פריחת האופיום, ורוד סגול וירוק. בערב אורות אש המלחמה יידלקו שם.

קבוצות של אנשים צעירים או משפחות מתקבצות סביב גחלי מדורות להכנת לחם או תה מחוץ למקלטים מאולתרים. מקלטים הבנויים מאבנים נמוכות וגגות ברזנט. הם הולכים לישון מוקדם וקמים מוקדם כדי לטפל בגידולים כל עוד יש אור. המארח שלי להערב אומר שעבודה לא חוקית זו איננה הברירה הראשונה שלהם, אך עם מעט עבודות בנמצא אין להם הרבה אמצעים נוספים להתפרנס בכבוד. סיפורם הוא סמל המייצג את החיים של הבדואים במדבר סיני – חברה שנדחקה מכל פיתוח כלכלי רשמי על ידי הממשל וחברות פרטיות. החברה שורדת עם רגל בשוק השחור, הברחת מכוניות, רובים, אנשים, בנזין וגם כמובן תופעת הסמים, ממנה נוטות ממשלות להתעלם.

לראשונה שמעתי על שדות האופיום בדרום סיני באביב האחרון, בבר מלא עשן במרכז העיר קהיר. הסיפור עניין אותי מפני שבעוד ה"מוג'האדין" של צפון סיני מקבל את מלוא תשומת הלב בגלל פעולות כמו, פיצוץ צינורות גז, הריגת מגויסים וכדומה, לא ידוע הרבה על הדרום הפחות מאוכלס. לא נשמע רבות על גודל התופעה של תעשיית הסמים בדרום סיני.

בביקורי, מצאתי שהירידה בתיירות באיזור, והנסיגה של כוחות משטרה מאז מהומות ינואר 2011 גרמה לפריחה בגידול שדות האופיום שמשנה את החברה בדרום סיני, ומציפה את מצרים באופיום זול.

מוחמד קדר, רכז קרן הקהילה בדרום סיני, שחוקר את הכלכלה המקומית, העריך באביב האחרון שגידול האופיום והמריחואנה הוכפל מאז 2010 ומספק עבדוה לכ-45 אחוז מכלל הבדואים באיזור. מקומיים אחרים, טוענים שהמספרים גדולים יותר.

1

חקלאי אופיום בדואי בבדיקה שגרתית

למרות התפתחויות הן פרטיות והן ממשלתיות בסיני, לרוב הן אינן כוללות את הבדואים – כמו גם המשטרה והצבא. עובדים מעמק הנילוס והדלתה נשלחים לאיזור לעבודה במפעלים, במשרות ממשלתיות ובאזורי נופש. מצב זה של אפרטהייד כלכלי משאיר לבדואים עבודות בשולי כלכלת התיירות. התיירות נפגעה קשה בתחילת המשבר הכלכלי של 2008. בימים אלו שלאחר המהפכה התיירות כמעט וכלל לא קיימת.

לפי דוח שפורסם באוניברסיטה האמריקאית של קהיר,81 אחוז מהבדואים שבדרום סיני חווים עוני, לילדיהם סיכוי למות מתת תזונה, פי  שלוש מאשר סכום הסיכון של כל הילדים באזורים השונים במצרים יחדיו. מחצית חיים על פחות מדולר ליום. שאלתי חקלאי אחד מה יעשה אם יהרסו לו את היבול: "אשב בפנים וארעב", הוא ענה.

"היינו נוטשים את גידולי האופיום בשמחה, אם הממשלה היתה מוצאת דרך לשתף אותנו בתעשיות השונות", אמר לי מוחמד, "מפני שעבורנו, סמים זה דבר אסור. אך גם לתת לילדים למות מרעב הוא דבר אסור".

כשפרצה המהפכה בקהיר, הבדואים ראו בכך הזמדנות לנקמה כנגד מנגנוני הביטחון המדכאים. תחנות משטרה הותקפו במספר מקומות, ושוטרים גורשו מהערים. בקהיר, נפגשתי עם קצין ותיק של מחלקת המלחמה בסמים שעבד בסיני עד המהפכה. למרות שאסור היה לו לדבר עם העיתונות הוא הסכים לדבר בעילום שם.

גם לפני המהפכה, הוא טוען, מטוסי מעקב משטרתיים נורו בעודם באוויר; בימים ההם היו "פעולות תגמול גדולות" על האדמה. אך עם הנשק הכבד שזורם לחצי האי מלוב, מבצעים לחיסול יבול הפכו למסוכנים מאוד. לתקופה של כשנה המלחמה בתופעה פסקה לחלוטין. כיום המלחמה בתופעה חוזרת אך במינון קטן משמעותית שאיננו מועיל. הברחת הסחורה למצרים מבוצעת במסלולים שונים, אחד מהם הוא על ידי אוניות, אליהן נקשר האופיום מתחת לספינה עמוק במים.

לפי מחלקת הנתונים של ארה"ב, בשנה לפני המהפכה הושמדו 534 דונם. בשנה שאחרי המהפכה הושמדו 0 דונם.

רביצה סביב המדורה בעמק הצר, חקלאי האופיום הצעירים מחליפים בינהם תמונות בפלאפון של הסחורות והתמורות כתוצאה מעבודתם, דברים שלטענתם לא היה להם שום דרך לרכוש אילולא העבודה בשדות האופיום. בינהם טנדרים, בית חדש למשפחה, ונשק.

2

אדם מראה את הרובה שקנה בכספי האופיום.

"כמובן שאני מפחד [מכלא]" עונה לי אחד מהם. "היה אדם שרשם את שמו על אבן בשדה שלו, בטחון המדינה לקחו אותו ושלפו לו את כל הציפורניים. היום הביטחון והצבא לא עושים דבר, אבל בעתיד… אולי הם כן".

אך לא רק הבדואים הם הזוכים הגדולים בעסק הזה. רוב האדמה בה גודל האופיום שייך טכנית לצבא, לפי החוק השבטי אלו ששולטים באדמה לוקחים חצי מהיבול, העובדים לוקחים את השאר. עונת האופיום נמשכת מנובמבר עד מאי. בשאר הזמן יעבדו הבדואים בעבודות מזדמנות, או יעבדו בקיץ בקציר קנאביס.

חוץ מהזרקת מזומנים לחברה, יש לתעשית האופיום שתי תופעות לוואי בולטות: התמכרות ואיום של אלימות. בשישה מתשעת המקרים האחרונים, בהם נחטפו זרים בסיני מאז 2012, דרישות החוטפים כללו שחרור אסירים המואשמים בהאשמות הקשורות לסמים, על פי כתב חדשות מקומי. לא מזמן ב-2013, נחטף צופה הונגרי מהאו"ם, עבור אותן הסיבות.

כל החטיפות נגמרות מהר, בדרך כלל בגלל לחץ מהשבטים המקומיים, השבויים מדווחים על יחס מארח מלחיץ, אך טוב. חוטף אחד איים על השבויים איומים קשים על "נחשים, עקרבים ומפלצות" אבל אז שחרר את השבויים שלו אחרי שהבהירו כי גם הוא לא היה רוצה להיחטף.

היו מספר תקיפות של חמושים בסביבה של אזורי גידול האופיום, אף אחד לא לקח אחריות, אך המקומיים מאמינים שהאשמים הם כנופיות הקשורות לסמים.

בדרכי נתקלתי בצעיר מתבגר הקוצר אופיום מאחורי אביו ואחיו הגדול. הוא השתמש במגרדת העשויה מפיסת פח ישנה. בהביטו למעלה, כדי לבדוק שאיש לא רואה, הוא אסף מעט מסטיק עם אצבעו וליקק אותה. פתגם מקומי אומר: "הוא המגדל רעל, רעל יאכל". התמכרות היא בעיה ההולכת וגדלה באיזור.

3

אופיום גולמי

נטל ההתמכרות נופל בדרך כלל על הנשים בקהילה. הסם נוטה להפוך את הגברים לישנוניים והם לווים כסף עבורו. מעטות הן הנשים העצמאיות כלכלית. אישה אחת הנשואה לאיש כזה מספרת לי, שחיי החברה של הגברים סובבים סביב הסם. המעשה כה נפוץ ש"לקיחת אופיום זה מעשה רגיל כמו לקחת סיגריה". אין נתונים רשמיים על ההתמכרות אך המקומיים שנשאלו מאמינים שבין 60 ל-90 אחוז משתמשים בסם.

משרד האומות המאוחדות למלחמה בסמים מצא,שב-2010 נצרך במצרים כ-60 מגאטון של אופיום. עובדה זו מצביעה על שדות גידול בסדר גודל של כ-25,000 דונם. לא ברור אם האופיום המופק בדרום סיני משמש להכנת הירואין. קצין המשטרה עימו דיברתי טוען שכל ההרואין מיובא, אך איש קשר בדרום סיני סיפר לי כי ההמרה להרואין ייתכן ונעשית במפעלים בישראל. האופיום מוברח לישראל וחוזר בצורת הרואין למצרים. לא הצלחתי לאשר את הסיפור הזה.

החלקאים הצעירים לא שואלים את הספקים מי רוכש את האופיום, עבורם זה דרך להתפרנס. "אין עבודה, אין לי שום הכשרה", אומר אחד. הוא מושיט את ידו ומצביע על שדות האופיום, "אבל בזה, אני פרופסור".

By Tom Dale

 

הוסיף/י תגובה

Scroll To Top