בית / חדשות / בעולם / הפליטים הרפואיים לקולרדו, תקועים בפקק.
הפליטים הרפואיים לקולרדו, תקועים בפקק.

הפליטים הרפואיים לקולרדו, תקועים בפקק.

"דרך נס המריחואנה לקולרדו עמוסה עד להודעה חדשה, החולים מתבקשים להגיע להחלמה בדרכים חלופיות"

בזמן שההזויים במשרד הבריאות, ברשות למלחמה בסמים,  וב"אל-סם" ממשיכים להתכחש ולברוח מהמציאות על ידי טרור פסיכולוגי, הטייה והונאה [ואולי גם תרופות\סמי מרשם "כמו" קוק עד שיעבור השיגעון הזה], בקולרדו ממשיכה לגדול תופעת ההגירה הרפואית עבור חולים שמבקשים לקבל תרופה זולה ולהבדיל, גם תרופה מועילה. התופעה כל כך גדולה שהאגודות שתומכות במעברים האלה כבר לא מסוגלות לעמוד בביקוש. קריסטי ווילר, פעילה באגודה כזו רושמת בבקשה לתרומות:

מישל מונק, היא אמא החולה בסרטן מטקסס, בדרכה לעיר גרנד ג'ונקשיין בקולרדו. שנייה ווליאמס בת שלוש מטקסס בדרכה לגרנד גונקשיין לקבל טיפול נגד אפילפסיה ועוד מחלות שתקפו אותה. פמלה ביילי, חולה במחלת קרוהן, מחלת מעי ובמחלת ליים. ילדיה חולים במחלת הליים אף הם. ויקטוריה יוסטון, אקטיביסטית למען הקנאביס וניצולת טראומה בדרכה לדנבר. רון בוטלר, סט' גרין, ודייב דירינג חולים ואקטיביסטים נוספים בדרכם לדנבר.

אלו רק שמונה אנשים מרשימה ארוכה של אנשים שביקשו לעזוב לקולרדו. זה כבר נהיה ברור, אנשים מעוניינים לעזוב את החיים שלהם עבור תרופה בטוחה, לא רעילה, זולה, וחשוב מכל תרופה שעובדת. אימהות ואבות יעקרו את חייהם ואת חיי משפחתם לחפש טיפול להם ולילדיהם. מדינות שלא יאשרו את הקנביס יתחילו לראות את האוכלוסיות שלהן הולכות ומתכווצות. אוכלוסית טקסס נכון להיום, היא מהמובילות לעזוב.

עלינו לשאול את המחוקקים של המדינות האלה, שאינן אפילו מכירות ביכולות הרפואיות של הצמח, מדוע הן חושבות שזה בסדר? מדוע הן "מעודדות" את האוכלוסיה שלהן לבחור בן סבל, לבן מעבר לקולרדו. עלינו לשאול אותם מדוע הם מאלצים דווקא את החולים ביותר, אלו שאילולא התרופה סופם קרב, לעזוב את מערכת התמיכה, את הבתים שלהם את החברים שלהם עבור טיפול רפואי בטוח במדינה אחרת.

עלינו לאתגר אותם, להכריח אותם, לענות על השאלות הללו לפרוטקול, לאפשר להם להציג את עצמם כרחומים, או ככאלו שיעשו הכל כדי לשמר אג'נדות ישנות שחלפו מהעולם, אפילו במחיר חיי החולים שלהם.

העצב שאני חשה כשאני קוראת את התחנונים לעזרה הוא בלתי נסבל. אני יודעת ששותפיי לעבודה חשים זאת גם. יום אחד, אחרי שקראתי על ילדה בת שלוש שעברה ניתוח מוח ללא משכחי כאבים, בכיתי במשך שעות בביתי. מדוע היה עליה לעבור את זה, רק בגלל אטימות בירוקרטית? הלוואי שיכולנו לעזור ליותר ילדים.

קריאת הסיפורים הללו של החולים שמבקשים עזרה, לטיפול בטוח בתרופה זולה יקרעו לכם את הלב, וכשזה יקרה, רצוי שגם אתם תתחילו לקרות, לעשות!!! אנא, למענם ולמענכם, עיזרו למדינה שלכם לעבור את השינוי הזה במהרה כדי שלא יהיה צורך באגודות כמו זו שאני עובדת בה, אגודות שמנסות לעזור עם כל כך מעט משאבים לכל כך הרבה חולים. ובינתיים עד שזה יקרה, פתחו את הארנקים שלכם ועיזרו לנו בכל דרך לעזור לחולים האלה להגיע לקולרדו.

הוסיף/י תגובה

Scroll To Top