בית / דעות והמלצות / יומנה של עובדת שירות – מריה אסטריכר.
יומנה של עובדת שירות – מריה אסטריכר.

יומנה של עובדת שירות – מריה אסטריכר.

ואז היא הסתכלה עלי וקבעה: את להר הצופים. מטבח. דברי עם יעקב. צאי, עכשיו. משרכת רגליים בחום של באר שבע. נו שויין, יותר גרוע מזה כבר לא יהיה לי.

מריה אסטריכר.

מריה אסטריכר.

מפלסת לי דרך בין עשרות מבטים מפשיטים\נדהמים\מתפעלים של אחיי ובני דודיי שכולם נקבצו ובאו לראות את התופעה- בחורה שאשקרה נראית רגיל, לא נרקומנית, לא זונה. אפילו לא סטלנית… סתם בחורה קטנה בשמלה פרחונית כפכפים ופרצוף נבוך. מה היא עושה פה למען האלים הנישגבים?

ואולי המבטים היו בכלל מהסיבה שהייתי הנקבה היחידה שם (למעט פרחה מזדקנת שנעצה בי מבטים של "אל תעיזי אפילו לחשוב בכלל שבגלל ששנינו באותה סיטואציה אני יקל עליך את המבוכה הראשונית של הלעמוד בתור מוקפת באסירים ובחורים סתם עם פרצוף פליליסטי כזה ויחייך אליך כדי לשבור את הקרח כמו שכל בת אנוש היית עושה. לא יקרה. ) נוו, נניח לזה כעת.

אז איפה הייתי? אה, גוררת רגליים וצועדת לכיוון היציאה מהמתחם של עבודות השירות לכביש הראשי, פוזלת מדי פעם אל בית הסוהר רימונים שרבץ לו מימיני גדול ודומם בשמש של באר שבע.מיוזעת ומאובקת אני נותנת לתמונות לשטוף לי את הראש. נווה תרצה. מגרש הרוסים. פוסטה. קנטינה…

איך הכל התחיל בעצם?

 

המשך יבוא

הוסיף/י תגובה

Scroll To Top