יומנה של עובדת שירות – חלק שני – המעצר

אז איפה הייתי? אה, גוררת רגליים וצועדת לכיוון היציאה מהמתחם של עבודות השירות לכביש הראשי, פוזלת מדי פעם אל בית הסוהר רימונים שרבץ לו מימיני גדול ודומם בשמש של באר שבע.מיוזעת ומאובקת אני נותנת לתמונות לשטוף לי את הראש. נווה תרצה. מגרש הרוסים. פוסטה. קנטינה…
איך הכל התחיל בעצם?

מריה אסטריכר.
מריה אסטריכר.

כיכר ציון, שלהי אוגוסט 2012. איזה יום בדיוק זה היה אני לא באמת זוכרת, תמיד הייתי גרוע בתאריכים. זה היה סה'כ עוד יום שדומה ליום שלפניו, ואם שום דבר לא היה מתחרבן לי היום שאחריו היה נראה בדיוק כמוהו.

אז את התאריך המדויק אני אולי לא זוכרת, אבל את כל שאר הפרטים אני זוכרת. זוכרת עד כאב. זוכרת במדויק מה לבשתי, מה עשיתי, והכי הרבה- זוכרת מה חשבתי דקה לפני שכל העולם שלי יצא משליטה ואני נזרקתי לתוך עולם מקביל ומלא בחוקים משלו. זה נשמע קצת טראגי. מוגזם מדי אפילו, אבל ככה זה הרגיש לי באותה שניה.

אני יכולה לשחזר לי בראש עשרות פעמים את הסצינה ההיא: מריה אסטריכר? כן השבתי בסקרנות לשני הזרים שניגשו אלי לבאסטה במדרחוב. הם היו שני זרים לבושים אזרחי וקצוצי שיער, כך שהנחתי שהם לא באו להתחדש אצלי בראסטה או לולו… אז את מריה אסטריכר? את עצורה בחשד לסחר בסמים. כל דבר שתגידי עלול לשמש נגדך ראיה בביהמ'ש. את רשאית לשמור על זכות השתיקה, אבל גם זה עלול לשמש כראיה נגדך. יש לך משו שאת רוצה להגיד לנו?

באופן די דפוק במקום לענות ישר, התחילו להתרוצץ לי מליון מחשבות בראש. "לא. אין מצב. דווקא עכשיו כשהלימודים מתחילים עוד שבועיים? ושיט מה אני עושה מחר? אין מצב שאני מבריזה לזוג הקשישים שאצלם עבדתי. הם יתחרפנו בלעדי. לרגע אחד עוד הבזיקה בי מחשבה מנחמת שבטח הכל טעות ותוך יומיים אני מאחורי זה. מה כבר הם יכולים לעשות לי? סטודנטית נורמלית בלי שום עבר פלילי. זה בטח טעות.

לנשום. לנשום…

 

המשך יבוא

Spread the love
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  

כתיבת תגובה