השתולה

שמעון איפרגן | פז"ם | פורסם 03/10/13 22:32:22

החברים הכירו אותה כברמנית וסטודנטית, אמא שלה חשבה שהיא נפגשת עם חבר מתאילנד, אפילו רוב השוטרים לא ידעו מה היא עושה בדיוק – וסוחרי הסמים לא חשדו בה לרגע: זהו סיפורה של נועה (שם בדוי), ילדה מבית טוב שהפכה לסוכנת סמויה והפלילה 24 עברייני סמים במהלך 8 חודשים לא פשוטים: "אתה חי בשני עולמות ואסור לך להתבלבל. טעות קטנה והייתי נופלת"

מידי שנה משקיעה המשטרה מיליוני שקלים כדי למגן את תופעת הסחר בסמים. בכל יחידה מרכזית במחוז או מרחב של המשטרה יש מפעילי סוכנים, שתפקידם לגייס נרקומנים לשעבר, עברייני סמים או במקרה הנדיר והחריג שוטרים למשימה המסוכנת והקשה, להכשיר אותם במשך כמה שבועות כדי שיהיו מסוגלים ברגע האמת, במאני טיים להפליל את כרישי הסמים. משימה לא קלה, לא כל אחד מתאים לה, צריך יכולת תיאטרלית, כושר תמרון ואלתור, לדעת לתפקד ברגעי לחץ ומשבר כדי לשדר אמינות, סיפור כיסוי טוב, ללמוד את הסלנגים העבריינים והכי חשוב – לא להיחשף ולגרום לכישלון המבצע.

בכל הפעלת סוכן המשטרה משקיעה מאות אלפי שקלים, רכישת הסמים מהסוחרים, רכישת ציוד ולעיתים בגדים לסוכן וציוד טכנולוגי משוכלל למעקב ותיעוד העסקאות. בשנים האחרונות המשטרה כמעט ולא מפעילה שוטרים כסוכנים סמויים מחשש ש'יישרפו' על ידי העבריינים ולא יכלו לעבוד בשטח. באחד המקרים שוטר צעיר ממרכז הארץ הופעל כשוטר סמוי במועדוני לילה כשסיפור הכיסוי שלו היה צלם של מדורי לילה. במקרה אחר שתי שוטרות צעירות, שהיו מועמדות לתואר מלכת יופי בתחרות שנערכה בדרום הארץ, הותירו אחריהן שובל של גברים עם לב שבור, עברייני סמים שנפלו ברשתותיהן כמו זבובים.

ויש גם סיפורים כמו של נועה (שם בדוי) שוטרת בת 35, יפהפייה עם עיניים ירוקות ושיער שטני, שנשלחה לפני כשנה וחצי למשימה. מבחינתה זו הייתה הליכה אל האל נודע. ילדה טובה מבית טוב, שמעולם לא התערבבה בעולם העברייני, שהמילים 'כפרה', 'מאמי', 'פס' ו'שורה' לא נמצאים בלקסיקון המילים שלה. זה סיפור על סוכנת-שוטרת ביחידה המרכזית במשטרת מרחב הנגב, בחורה אמיצה שהלכה עד הסוף, השאירה את הפחד מאחור, וחיה במשך כשמונה חודשים בזהות שאולה ובסיפור כיסוי. המטרה: הפללה של 24 סוחרי סמים שהתמחו במכירת חשיש וקריסטל. הנה המונולוג שלה:

"הייתי ילדה טובה. בכלל לא ידעתי איך מדברים עבריינים"

"אחד החלומות שלי בילדותי היה להיות שוטרת. משהו משך אותי למקצוע הזה, לעולם המרתק והאתגרים שיש בו. אולי זה המדים הכחולים שעשו לי את זה, יצר ההרפתקנות והסקרנות, ההערצה לעבודה של השוטרים שיש בה גם מוטיבים של שליחות ציבורית וסכנות שגורם לאדרנלין לעלות בדם, האקשן, ואולי זה הכול ביחד.

כשהתחלתי בתהליך הגיוס במרחב הנגב, לא ידעתי לקראת מה אני הולכת, מעולם לא נתקלתי בעולם העברייני, לא ידעתי את הסלנג-ערסי עברייני, לא חייתי מעולם בסביבה של פושעים. ההורים שלי עטפו אותי בהרבה חום ואהבה. הייתי ילדה טובה לגמרי. בכלל לא ידעתי איך מדברים עבריינים. לפני כשלוש שנים בעיצומו של הליך הגיוס, קיבלתי פנייה ממפעיל הסוכנים בימ"ר נגב לבדוק אפשרות שאשמש שוטרת סמויה. ישר הסכמתי, לא היססתי, לא ביקשתי לחשוב בכלל, החלטתי ללכת עם ההחלטה שלי עד הסוף.

צילום׃  שמעון איפרגן
צילום׃ שמעון איפרגן

 

בהתחלה היו היסוסים של כמה מהמפעילים ביחידה שלא היו בטוחים שאצליח במשימה. תראה, אני בחורה יפה, נראית אולי קצת חנונית, עדינה, צפונבונית כזו, לא מראה קלאסי של ערסית שיכולה להשתלב בעולם העברייני ולרכוש אמון של סוחרי סמים. הם היו די סקפטים, לא האמינו שאצליח במשימה. מפקד היחידה לשמחתי, הימר עליי, האמין בי ונתן לי את המפתחות למשימה הקשה. עברתי הכשרה והדרכה ולמדתי כיצד להתערבב בעולם העברייני, למדתי לדבר בסלנג עברייני, במילים כמו 'כפרה, מאמי', כיצד לדבר, להתנהג, להתאים את עצמי לאוכלוסייה הזו. עשו לי סימולציות, (תרגילי משחק שבהם המפעילים מתחזים לעבריינים או סוחרי סמים ובודקים את יכולת האלתור של הסוכנת במצבי לחץ ומשבר, ש.א), הכינו אותי נפשית ומנטאלית לכל סיטואציה שאליה אני עלולה להיקלע כולל סכנת חיים.

לא כל אחת יכולה להיות סוכנת, או שיש לך את זה או שאין לך. צריך הרבה כישרון משחק. אם אתה עדין ויפה נפש לא תוכל לשרוד כסוכן, העבריינים יעלו עליך מהר מאוד. בשביל תפקיד כזה צריך לפתח עור של פיל. הייתה לי מטרה, סימנתי אותה והייתי חייבת להשיג אותה ולא משנה איך. בכל זאת לקנות חשיש או קריסטל זה לא כמו שהולכים לקנות מצרכי מזון במכולת. המפעילים הסבירו איך להתנהג בעת העסקה, חלק קטן מאוד מהסוחרים הכרתי מהעיר שבה התגוררתי. הכי חשוב זה לשדר אמינות, לשחק אותה כמו בתאטרון ולהאמין עד הסוף בסיפור הכיסוי שבו אתה פועל. לא שידרתי פחד, לא חשבתי על פחד למרות שזה עולם מסוכן מאוד, המפעילים שידרו לי המון ביטחון וזה עזר לי במשימה.

זה לא פשוט להיות שמונה חודשים בזהות שאולה, כלומר לא לחשוף מה אתה עושה לאף אחד מהקרובים אליך: אמא, משפחה, חברים קרובים. צריך להמציא סיפור שכולם יאמינו לו, והייתי די קולית בזה. סיפור הכיסוי שלי היה סטודנטית לתואר ראשון שעובדת כברמנית. בעבר עבדתי בפאבים אז אני מכירה את העולם הזה. ניגשתי לאחד הברים המוכרים בעיר דרומית והתקבלתי לעבודה כברמנית. הם לא ידעו בכלל שאני שוטרת סמויה. חוץ מהמפעילים שלי אף אחד לא ידע על הפעילות שלי. הרקע שלי כברמנית בעבר עזר לי להתערבב עם הלקוחות, להכיר אותם לעומק, ולאט לאט התחלתי לגלות את עולם הסמים. הייתי מספרת שהחברות שלי מארגנות מסיבות, והשמועה הזו עשתה כנפיים והייתי מקבלת טלפונים של סוחרים שמוכנים למכור קריסטל וחשיש למסיבות. זה עולם שבו אתה מגיע לסוחר הסמים מפה לאוזן, אף אחד מהסוחרים לא ידע על השני. סיפרתי לאמא שלי שיש לי חבר בתאילנד – חבר וירטואלי, לא היה לי אחד כזה באמת – ולחבר'ה ה'רעים' הייתי מוכרת סיפור שיש לי חבר בתל אביב שאני נוסעת אליו בסופ"שים. כולם בלעו את הפיתיון הזה.

טווח אפס מול עבריין בכיר בארגון פשע

שמונה חודשים עבדתי בזהות בדויה, בחיים כפולים נזהרת לא להתבלבל במעבר שבין העולמות – האמיתי והווירטואלי, טעות קטנה והייתי נופלת. הייתי חייבת להיות מאוד מרוכזת במבצע הזה. בעסקת הסמים הראשונה הייתי די דרוכה, אני אשקר אם אגיד שלא היו לי קצת פרפרים בבטן מרוב התרגשות. התקשרתי לסוחר לקנות חשיש וקרסיטל, המצאתי לו שהחברות שלי מארגנות מסיבות סטודנטים. הוא נפל ברשת וקבע איתי פגישה באחד הרחובות בעיר מגוריו. הגעתי עם אוטו וכסף (בכל עסקה מפעיליה של נועה היו בסביבה כדי לגבות אותה ולסייע לה במידה ותיחשף – נועה הייתה מצוידת במצלמה נסתרת וכל שיחות הטלפון שלה הוקלטו במכשיר הקלטה. ש.א.), הוא מסר לי את הסמים, נתתי לו את הכסף, תוך כדי העיר לי שהסמים באיכות טובה ואין לי מה לדאוג

ריגוש שמספיק לחיים שלמים צילום׃  שמעון איפרגן
ריגוש שמספיק לחיים שלמים
צילום׃ שמעון איפרגן

 

אחרי העסקה הראשונה הרגשתי הקלה, פרץ של שמחה, המפעילים היו בשמיים. רציתי עוד, להפיל את כולם אחד אחד, המוטיבציה שלי הייתה עילאית. אי אפשר לתאר את זה. אבל היו גם סוחרים שלא היו מוכנים למכור לי סמים בגלל שאני אישה, לדעתי הם חששו או פחדו שאני סוכנת משטרתית שתפליל אותם. אז עברתי לאחרים שהיו פחות חשדנים. יש בי משהו בקול שיודע לשכנע, שמרגיע ובמבצע כזה זה עוזר מאוד.

היה לי מקרה די לא נעים, אפילו מלחיץ הייתי אומרת. אחרי שרכשתי קריסטל, ניגשתי לכיוון השירותים בבר, כשלפתע גבר שהיה במקום בא אחריי. נכנסתי לכיוון השירותים, כשפתחתי את הדלת הוא עמד מולי ואמר לי בנחרצות: 'יפיופה בא לך להריץ איתי שורה או פס'?. הייתי כמה שניות בהלם, אבל התעשתי מהר מאוד, דחפתי אותו החוצה ואמרתי לו שאני מעשנת רק עם החבר שלי. הוא ניסה לשכנע, ראה שזה לא עוזר ועזב את המקום באכזבה, אבל ביקש שנצטלם למזכרת ביחד. שלפתי את האייפון, הצטלמתי איתו ולבקשתו שלחתי לו את התמונה, ככה שהיה לי תיעוד של ראיות להפליל אותו. אחר כך התברר לי שמדובר בעבריין בכיר בארגון פשיעה, שהחבר שלו מכר לי את הסם. הוא לא היה ברשימת היעדים ונפל ברשת.

השיחות שלי עם הסוחרים התייחסו לפעמים לטיב הסחורה, התמקחתי גם על מחירים, אז הם הבינו שאני לגמרי בעניינים, שאני לא פרייארית וזה הדליק אותם עוד יותר למכור לי, לפעמים היו עושים לי הנחות במחיר. כשסוחר אחד לא יכול היה לעזור הוא היפנה אותי לסוחר אחר, וכך הפלתי אותם אחד אחרי השני. הם היו בטוחים ואולי עד היום שאני סטודנטית. הייתי מוכנה גם לתרחיש שאחד מהם יגלה את זהותי, בכל זאת לא מדובר ברופאים או אנשים מלומדים עם תואר אקדמאי, אתה מתעסק עם עבריינים שיש בהם מתוחכמים יותר ופחות. אבל הייתי סחבקית, אחת משלהם.

בלילות כשהייתי יוצאת להפעלה אמא שלי הייתה שואלת לאיפה, לשמחתי אין לי אמא חופרת, היא די נוחה אז הסברתי לה שזה ל'סידורים'. גם היא קנתה את הסיפורים האלה. למדתי את השפה שלהם כל יום הייתי צריכה להגיד 'כפרה' לשחק אותה חברה שלהם, לאלתר הרבה כדי שסיפור הכיסוי לא ייחשף. תמיד הייתה לי תשובה מוכנה לרגעי משבר כדי לנטרל חשד סביבי של העבריינים.

 

ניצחתי במשחק

אחרי שהפלתי 24 עבריינים (כולל סוחרת סמים אחת) הגיע זמן ה'פיצוח', כלומר ההחלטה על סיום המבצע ותחילת גלי המעצרים של העבריינים. הרגשתי תחושה של הקלה גדולה, שהנה המשחק הגיע לסיומו ושניצחתי בו כנגד כל הסיכויים. בערב המעצרים, סיפרתי לאמא שלי מה עשיתי כל החודשים, היא הייתה בשוק, מופתעת, כל החברים החזיקו חזק את הראש וחשבו שהשתגעתי. אפילו שאמרתי להם שאין לי חבר בתאילנד הם לא האמינו לי, הם היו עמוק בתוך סיפור הכיסוי שהמצאתי. הסוחרים עצמם שנעצרו לאחר מכן כמעט והתעלפו כשראו אותי בחדר החקירות או כשהגעתי להתעמת איתם לאחר שהכחישו שמכרו לי סמים. באותה תקופה התבגרתי בעשר שנים. היום אני עובדת כחוקרת בימ"ר נגב, תפקיד מרתק שגורם לך לחשוב מחוץ לקופסא. לתפקיד הסוכנת אני מתגעגעת לפעמים, יש מחשבות שבא לך לעשות את זה עוד פעם, בשביל האקשן, הריגוש אבל את האמת זה הספיק לי, לא רוצה לשחק עוד פעם את המשחק הזה

 

 

Related posts

Leave a Comment