המלחמה בסמים מיותרת?

החקיקות הראשונות כנגד הצמח נוצרו בין השנים 1910-1920. הם כוונו כנגד מהגרים מקסיקנים. זו בעצם נקודת הפתיחה של נושא האיסור, וחשוב לזכור אותה: גזענות. הגזענות יושבת בבסיסה של חקיקה אנטי חברתית זו. הפחד מהאחר מונע מאתנו לא רק זכות בסיסית, אלא גם ידע, ידע שהצטבר במשך אלפי שנים. כאשר היום נשמע תירוצים שונים מדוע אסור לתת להמונים גישה אל הצמח חשוב שנזכור, לפני 'הדאגה' של אותם נבחרי ציבור, לפני החמדנות אולי שנוצרת מהדאגה לתאגידי ממון גדולים, עומד בסיס איתן של חקיקה גזענית. רק אחר כך הגיעו יתר התירוצים. ללא קשר לתירוצים, מה שאולי מדאיג באמת שהצמח עצמו שימש לא רק ככלי רוחני אלא כתרופה במשך אלפי שנים. עובדה זו מעלה שאלה תמוהה באשר למטרותיו של השלטון לכל הנוגע לאורח חיי האזרחים.

המסע הנכשל כנגד הצמח, לא היה חד וחלק הוא ידע עליות ומורדות. נקודת המפנה מגיעה ביוני 71, ניקסון מכריז זמנית על המריחואנה כחומר מסוכן רמה 1. להחלטה הזו לא היה גיבוי מדעי כלל. סגן שר הבריאות דוקטור אגרברג מתאר את ההחלטה כך : "מכיוון שיש חלל בידע באשר לצמח והאפקט שלו כסם הפעיל המצוי בו, ההמלצה שלנו היא שמריחואנה תועבר לחומר מסוכן רמה 1". טענה שנשמעת עד היום, מפי בכירים ובינה לבין האמת אין קשר. ב-72 וועדה שהקים ניקסון בנושא, מחליטה פה אחד לבטל את ההחמרות שהוטלו כנגד הצמח ומשתמשיו, ניקסון בחר להתעלם מהם, רכבת האיסור עזבה את התחנה האחרונה, ושום דבר לא יעצור אותה.

ניקסון היה זה שפתח את המלחמה בסרטן. מלחמה שהשתמשה בחיל נוסף, חיל המדיה. אם רצה ניקסון לנצח את הסרטן היה חושף את העובדה שקנאביס מרפא סרטן. ניקסון בחר להסתיר עובדה זו.  האם חשוב היה יותר לניקסון לתקצב את המלחמות השונות יותר מאשר נושא כה חשוב כמו בריאות?

מלחמות, נושא שהממשל בארה"ב מבין היטב, על פי פרסומים זרים 10 המלחמות היקרות בהיסטוריה כוללת מידה זו או אחרת של מעורבות אמריקאית. אחת הטענות הנפוצות היא שארה"ב בוחרת להתערב היכן שיש משאבים שאפשר לנצל. האם חוסר המעורבות האמריקאית בסוריה היא דוגמה טובה לטענה הזו? אם היו נמצאים מחצבי אורניום בסוריה האם היינו חוזים במגפיים אמרקאיות שעולות על הקרקע הסורית?

אך יש משאב נוסף חשוב ביותר, לפני הנפט בכוווית והאורניום באפגינסטן, ללא משאב זה לא ניתן לנצל את שאר המשאבים, משאבי אנוש. אם נביט בו בממשל כיישות אחת אז וודאי ששנות השישים היוו את נקודת המפנה המשמעותית ביותר ביחס הממשל לסמים. וודסטוק, מחאות כנגד המלחמה בוויטנאם, תרבות ההיפים. אם נשפוט לפי המערובות האמרקאית הצבאית של השנים האחרונות, הממשל ניצח, והוא עושה זאת היטב, עד כדי שהגיע למצב שהוא מצדיק יציאה למלחמה רק כדי לתפוס אדם אחד. מלחמה שמגיעה למקום השני ברשימת המלחמות היקרות בעולם.

עבור הצדקת המלחמה בסמים גויסו רשתות התקשורת. לקח שלוש שנים לוושינגטון פוסט ולניו יורק טיימס להפוך את נושא הסמים מבעיה שמטרידה 2 אחוז מהאוכלוסיה לבעיה מספר אחת בארה"ב. בשנות השבעים הממשל בארה"ב השקיע 65 מיליון דולר במלחמה בסמים, בשנות ה-80 הסכום הגיע ל-1.6 מליארד, בשנות ה-2000 הוא קפץ לסכום של כמעט 18 מליארד. בשנות השמונים ישבו ארבעים אלף אזרחים אמרקיאים במאסר על עבירות לא אלימות, ב-1997 המספר חצה את הארבע מאות אלף. את המלחמה בסמים לא ניתן לנצח. וגרוע מכך, כנראה הממשל המערבי הדמוקרטי איננו מעוניין כלל בנצחון. מדובר בתחנת רוח, תחנת רוח שכל מטרה להעביר תקציבים כדי שנרגיש בטוחים.

היום, יש רוב של 67 אחוזים בארצות הברית שטוענים שהמלחמה בסמים מיותרת. מיותרת למי?  אולי הדרך להבנת התשובה עוברת דווקא במדינה קטנה במזרח התיכון, בה נתבשרנו שחברת סלולר בוחרת שלא לאפשר לפרסם מידע אודות הצמח ברשתות שלה. מדוע חברה שפולטת קרינה מסרטנת בוחרת למחוק את העובדה שקנאביס מרפא סרטן?

Spread the love
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  

כתיבת תגובה