הגיע זמן לגליזציה

המלחמה בסמים נכשלה. דווקא הפיכתם לחוקיים תמנע את האלימות הנוראה של ארגוני הפשע הסוחרים בהם, ותאפשר טיפול ראוי במכורים

אנשים התומכים בהתרה גורפת של חומרים פסיכואקטיוויים מצטיירים בתודעה הציבורית בישראל כמין פריקים זרוקים והזויים, מוזנחים ומלוכלכים כדבעי, שמסתובבים בעולם כשעל פניהם חיוך זחוח והם מתקשים לחבר זה לזה שני משפטים פשוטים. בקיצור: לא בדיוק מי שהיינו רוצים לראות כבן זוגה של בתנו העדינה.

גם אם לא תמיד תואמת הכללה זו את תומכי הסמים המוצהרים, עדיין אפשר לקבוע כי את מה שלא משיגה החזות החיצונית משלימים אופי הצהרותיהם הפומביות והיהירות שבה רבים מהם בוחנים את מתנגדיהם. יחס זה מעורר לא פעם רתיעה עמוקה אצל כל מי שנתקל בהם במסגרות רשמיות מחייבות, שלא לומר הופכת אותם מראש ללא רלוונטיים בכל דיון מעמיק מול מתנגדים חמורי סבר, המדקלמים מושגים בידענות אקדמית ומתמחים בציטוט תקצירי מחקרים ממומנים.

מובילי מאבק התמיכה בסמים בישראל טרם הבינו שבעצם חריגתם המופגנת מהתלם, הם משחקים לידי יריביהם. אולי משום כך מעולם לא נשמע קולם בחזית המאבק הפוליטי כגוף רציני ומיושב בדעתו. די אם נזכיר את האופן שבו נתפשת בציבור מפלגת "עלה ירוק". אמרתם "עלה ירוק", אמרתם "מפלגת המסטולים", תואר שלא הוצמד מעולם לשום תנועה אחרת בנוף הפוליטי.

בגרמניה, לעומת זאת, פורשת המפלגה השלישית בגודלה במדינה, מפלגת הירוקים, את משנתה האולטרה-ליברלית בנושא, ומובילה דיונים בתקשורת ובממשלה, בלא שאיש ירים גבה ויחשוד בה בהטפה לאנרכיזם. בראיון שנתן מאקס לופלר, דובר הדור הצעיר במפלגה, הוא אמר: "אנו בעד לגליזציה גורפת של כל סוגי הסמים, ומכירתם בחנויות הפועלות תחת פיקוח ממשלתי, ושבהן תינתן ללקוחות האפשרות לקבל ייעוץ מקצועי ממומחים". אגב, כל הפלגים הצעירים, בכל מפלגות בית הנבחרים הגרמני, שותפים ברמה כזו או אחרת למדיניות ברוח זו. כולם כאחד מגדירים את השאלה כרלוונטית ואקטואלית מתמיד לדור שאותו הם מייצגים.

"האיסור נכשל, הלגליזציה היא הרע במיעוטו" – מכריזה כותרת המשנה של מאמר על המלחמה בסמים. על שער המגזין שבו התפרסם המאמר, במארס השנה, התנוסס לתפארת עלה גראס, בפנים הוגשו בעיקר מספרים: ארצות הברית לבדה מוציאה יותר מ-40 מיליארד דולר בשנה בניסיון לצמצם את היצע הסמים הלא חוקיים בתחומה. בשנים האחרונות טיפסו בהתמדה מחירי הסמים, ובמקביל הידרדרה איכותם. בביקוש, לעומת זאת, לא נרשמה ירידה. במקסיקו נערכת מלחמה עקובה מדם בין המדינה לברוני הסמים, ובמדינות עולם השלישי שוקעות אוכלוסיות שלמות באנדרלמוסיה, והמדינות הופכות להיות "מדינות נרקוטיות".

הפתרון למציאות המחרידה הזאת הוא אחד, קובע המאמר: התרה של כל סוגי הסמים. "הביקוש בקרב הצרכנים המערביים אחר חומרים בטוחים ואיכותיים עולה בהתמדה, לכן גם אם מדובר בצעד שערורייתי ולא פופולרי, עדיין עולים היתרונות שבו פי כמה על החסרונות".

המגזין המדובר אינו ה"היי-טיימס" – שופרם הכמעט רשמי של חובבי הסמים הקלים, אלא דווקא "אקונומיסט" הבריטי, השמרני.

כחודש לאחר הפרסום ב"אקונומיסט", התפרסמה גם ב"טיימס" דרישה תקיפה ללגליזציה של חשיש ומריחואנה. הכותב, בעל הטור ג'ו קליין, קובע בו שהטלת מס בשיעור של 10% על המריחואנה שנצרכת כיום בקליפורניה לבדה, תשלשל לקופת המדינה לא פחות ממיליארד ו-400 אלף דולר, וזאת עוד לפני שנאמר משהו על שפע המשרות החדשות בענפי המסחר והחקלאות שהשינוי עשוי ליצור.

שני המאמרים חוזרים ומדגישים שתמיכה בלגליזציה של סמים היא בפירוש לא קריאה לעידוד השימוש בסמים. הסכנות הבריאותיות הטמונות בצריכה לא מבוקרת ולא אחראית של סמים מכל סוג שהוא, חוקיים ולא חוקיים, ברורות לכל. אולם עד כה הביא האיסור יותר נזק מתועלת, הן לפרט והן לחברה, ולכן שינוי מהותי ואמיתי בדרך החשיבה הוא צו השעה.

אי חוקיות הסמים הופכת אותם למסוכנים יותר, שכן לצרכן אין שום אפשרות לקבל מידע אמין על תכולת החומרים הפעילים בחומר הנרכש. הלגליזציה תאפשר להעביר את דגש הטיפול במתמכרים מן המישור הפלילי לזה הרפואי והנפשי. כבר שנים רבות שמומחים מכל רחבי העולם קוראים לאבחן את ההתמכרות לסמים כמחלה ולא כפשע. השינוי המוצע יאפשר למדינה לפקח טוב יותר על הנושא, ולמסות את החומרים בהיגיון ובהגינות, בהתאם למידת הסיכון הבריאותי או חריפותם היחסית.

הטיעון המרכזי של מתנגדי הלגליזציה הוא ששינוי מעמדם של הסמים יגרום לאנשים רבים יותר להתמכר להם. הניסיון ההולנדי מראה שמדובר בחשש מופרך: מאז הוחלט שם, בשנות ה-60, לאמץ מדיניות של סובלנות כלפי צריכת סמים במרחב הפרטי, ירד בהתמדה שיעור הנרקומנים במדינה, וכיום הוא נחשב לנמוך ביותר בכל אירופה. ישראל, לשם השוואה, נמצאת מקום השני מבין כל מדינות המערב בשיעור הנרקומנים שלה, ואת הרשימה הלא מכובדת מובילה כצפוי ארצות הברית, מנהיגת מלחמת החורמה הגלובלית בנגע הסמים.

מוטי ארגמן  10.05.2009

הכותב הוא פעיל איכות הסביבה ומחבר הספר "קנביס, מריחואנה וחשיש"

moti
Spread the love
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  

כתיבת תגובה