בלומברג: הסכנות בקנאביס לא נעלמות כאשר נהפך לחוקי

קנאביס נכנס לקטגוריית "חוקי" או "אי-הפללה" ב-17 מדינות בארצות הברית כולל מחוז קולומביה ומדינת מרילנד שהצטרפו לרשימה שבוע שעבר. לא לבאס את הסטלה של אף אחד, אבל אולי זה הזמן (והיום) המתאים להחזיר עוד פועל לשימוש בהקשר של הקנאביס: הכפשה.

ההתקדמות לעבר ליגליזציה תהיה כבר קשה לעצירה. רוב האמריקאים בעד, והצעות חוק להגמיש את החוקים בקשר לשימוש במריחואנה מתוכננות לעלות להצבעה בחמש מדינות לפחות. עשרים ואחת מדינות כבר אישרו שימוש במריחואנה רפואית.

הצד הפחות חיובי של הטרנד שמתפתח הוא שקיימת קורולציה בין תמיכה גוברת בשימוש בקנאביס למודעות פוחתת בקשר לסכנות הקשורות לקנאביס – במיוחד בקרב צעירים. פחות מ-40 אחוז מבוגרי תיכון חושבים ששימוש במריחואנה הוא סיכון גדול, ירידה מ-55 אחוז בשנת 2003. סיגריות הן מסוכנות, יותר ויותר מתבגרים מכירים בכך, אך אינם מאמינים שמריחואנה מסוכנת (למעשה, שניהם לא בריאים).

העובדה שיכול להיות שהן (המדינות) טועות בקשר לסם שיותר משליש מהאזרחים השתמשו בו, מבהיר לנו שמתוך רצון עז לבטל את החוקים נגד מריחואנה, ובשביל התשואה שביטול האיסור תיצור, מדינות, בלי לשים לב, מלבבים בעיה בריאותית רצינית של הציבור.

מריחואנה מהווה את האיום הגדול ביותר למוחות מתפתחים של צעירים. שימוש קבוע עלול לגרום ללקויות ממושכות בזיכרון, ביכולות האינטלקטואלית וביכולת השליטה הרגשית. נמצא כי מריחואנה עלולה לגרום לדיכאון, חרדה ואפילו פסיכוזה. עישון גראס פעם בשבוע או יותר יכול גם פיזית לשנות את הגודל והצורה של איזורים שונים במוח של צעירים.

תלות היא בעיה מיוחדת, לא שמורה רק לצעירים, אך נפוצה בקרבם. אחד מכל שש מתבגרים נהיים מכורים למריחואנה, לפי סקר של ה-NIDA (national institute on drug abuse) (לשם השוואה, המספרים בקרב מבוגרים הם 1 מכל 11.) עם תלות מגיע כל מגוון הבעיות החברתיות; ניכור, כישלון בבית ספר ובעבודה, ולעיתים עצבות עמוקה.

ישנם עוד השלכות, מטרידות באותה מידה. עישון גראס מזיק לריאות. הוא מאט את זמן התגובה, (תאונות קטלניות שמעורבים בהם נהגים שנמצאו תחת השפעית מריחואנה גדלו פי שלוש באמריקה מ1999 ל2010). שימוש בגראס בזמן הריון יכול לפגוע במוח העובר, ועוד אין מספיק מידע כדי לדעת איך מריחואנה משפיעה על מוחות של מבוגרים וקשישים.

כאשר המריחואנה היתה לא חוקית, חששות בקשר להשפעותיה נשארו בגבולות ברורים. הליגליזציה גם מבטלת את האפשרות להעניש, מה שמעודד עוד אנשים להתנסות במריחואנה, וגם מורידה את המחיר, מה שמקל על הרבה אנשים לשמר את ההרגל היומי שלהם.

גם קולורדו וגם וושינגטון, שתי המדינות שהפכו את המריחואנה לחוקית עבור מבוגרים, חוקקו חוקים שימנעו מקטינים להתקרב לסם. מכירה לקטינים היא עבירה שגוררת קנס גבוה ואפילו מעצר. מבוגרים אסורים מלהתשמש במריחואנה באיזור ציבורי, ויש הגבלות מסוימות על פרסום. למרות זאת, יותר קטינים במדינות הללו צפויים להשתמש במריחואנה משהתמשו לפני שנהפך לחוקי.

הגבלות אלו הן חיוניות, אך הן לא עושות דבר בשביל לחנך את הילדים או את הוריהם בקשר לסכנות שצפויות ממריחואנה על מוחות בשלב התפתחות, או ליידע מבוגרים על הסכנות שבשימוש יתר. המדינות צריכות להקצות כספי מיסים ממכירות של מריחואנה לטובת קמפיינים לחינוך הציבור, כמו שהמושל ג'ון היקנלופר רוצה לעשות בקולורדו. היקנלופר גם ישקיע חלק מהכסף במחקר להשפעות המריחואנה על נשים בהירון.

קולורדו הרוויחה 2 מיליון דולר בינואר בלבד. כמו בכל מיסי החטאים, המדינות חייבות למצוא איזון בין יעדים מתחרים של הגדלת רווחים מצד אחד, והשפעה על התנהגות האזרחים מצד שני. זו אינה צביעות להשתמש בכסף ממיסוי של מוצר כדי לשכע אנשים לא לעשות בו שימוש, מדינות עושות את זה כיום כבר עם אלכוהול וסיגריות למשל.

אנשים אומרים שמריחואנה אינה יותר גרועה מאלכוהול, שהוא חוקי כבר עשורים, ושיש לה שימושים רפואיים בתחום הטיפול בכאב וסימפטומים של בחילה. אך עובדות אלו לא עושות דבר כדי להפחית את הסיכונים הנובעים מהשימוש במריחואנה; הם רק מגבים את התפיסה המוטעית שהסם איננו סיבה לדאגה.

חייב להיעשות שימוש ומכירה אחראים במריחואנה כמו שיש באלכוהול. ככל שמדניות הופכות את הסם לנפוץ וקל יותר להשגה, הם מחויבים להגן על הציבור מפני הסכנות שבו.

Spread the love
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  

כתיבת תגובה