אקטיביזם היא לוחמה \ ג'יימס קולינס

חגיגת 420 השנתית הסתיימה. ברכות לכל האנשים ברחבי העולם שיצאו לשם והצטרפו לפזמון המריחואנה היא נורמטיבית, כדי שיראו אותם המנהיגים והמתנגדים שלנו. היתה הופעה נפלאה בהחלט!

הוכחתם שוב שהטענות חסרות הבסיס על צרכני הקנאביס, שהם עצלנים ואפטיים, אינן נכונות. עשיתם דבר בהמוניכם, הפגנתם יוזמה יכולת התארגנות ומאמץ.

הבעיה היא שהעשרים באפריל מגיע אחת לשנה, והאיסור ממשיך באחיזתו הברוטלית במשך 364 הימים הנוספים. מותר להתחמק מעונש על הצתת סיגריה ביום אחד, אבל אנחנו רוצים לעשות את אותו הדבר ללא חשש בכל ימי השנה. זו מלחמה. לא אני בחרתי לכנות אותה כך, כמה דפוקים בבית הלבן החליטו לקטלג אותה כך לפני הרבה זמן. אני רק רוצה לציין את נושא המשבר והקונפליקט שהם יצרו.

בכל מלחמה, הצבא חייב לנצל את מיטב היתרנות שלו. הדבר נכון גם לאקטיביזם. לצבא יש כוחות קרקע, אוויר, ים, תובלה וגם יחידות עילית שפועלות מעבר לקווי האויב בסביבה עוינת. ניתן לומר אותו הדבר על הפעילים. איננו זהים בכל, לנו יכולות ותכונות שונות, ועלינו לספק את מערכת היכולות שלנו במקומות שהם הכי אפקטיביים. צלף לא יהיה יעיל כמתפעל מערכת ארטילריה, וטייס לא יוכל לעזור יותר מדי בחיל הרפואה. עליכם להשתמש בכלים שלכם היכן שצריך אותם.

תמיכת חיל האוויר והים חייבת לקרות ברחובות. עליכם להפציץ את הציבור במידע. עלונים, מפגשים, פוסטרים, מדיה חברתית, עיתונים.יש להשתמש בכל אמצעי כדי הלעלות את נושא העוולה החוקתית הזו, וחוסר הצדק הזה על לשונותיהם של יותר ויותר אנשים. עליכם להפיץ את הרעיון שקנאביס בטוח, כמו שווירוס פורץ באוכלוסיה. בגלל זה בלוגים, מגיזינים ואפילו תמונות טפשיות אם אמרות מצחיקות הן גאוניות לשמה: ידע הוא נשק. עליכם להשתמש בכל שיטות העברת המידע כדי להפיץ אותו.

הכוחות המיוחדים הם אלו שנקראים "לוביסטים". חבורות של אנשים עם הרבה אישורים בחליפות יפות שעושים דברים כמו להיפגש עם קבוצות של שרים ויועצים. יש להם את היכולת האקדמית והאישור הרשמי להיכנס בדלת עם אותם אנשים שבחרנו לנהל את העולם עבורנו. הם עובדים מבפנים, לוחצים על בכירים, ודוחפים קדימה את הרעיון דרך המנגנונים של המוסדות הציבוריים. העבודה שלהם חשובה מאוד, אך הם אינם יכולים לעשות זאת לבדם. הם זקוקים לתמיכה. ממש כמו שכוח אווירי איננו יעיל ללא מגפיים על האדמה, כמו שמרגלים ומרצחים אינם יעילים ללא צבא בחזית שלוחץ על האויב. המחתרת הצרפתית לא יכולה הייתה להפעיל פעולות חבלה כנגד הנאצים אם איש לא היה נוחת בנורמנדה.

האחרון, בעל המספר הרב ביותר הוא חיל הרגלים. האנשים עם המגפיים על הקרקע, אנשים נורמטיבים שנרתמים למטרה. עליהם מוטלת האחריות להמשיך את הלחץ על היריב, כל הזמן! אחת הדרכים שהם עושים זאת היא על ידי התעסקות או מחאה. ההתכנסות בציבור, נקיטת העמדה שמתממשת על ידי שהייה במקום ההתכנסות, יצירת התמונה של תמיכת הציבור מאחורי אלו שתומכים. התפקיד השני הוא ההפגזה, שעובדת על ידי טלפונים ואי-מיילים ומשמרת את הלחץ על נבחרי הציבור. לירות לעבר שטח ריק הוא מעשה חסר ערך כשמדובר באדם אחד; אם גדוד שלם עושה אותו הדבר, הם יכולים ליצור השפעה מכרעת, אפילו מבלי לראות את המטרה שלהם.

בזמנו, במהלך מלחמת החפירות במלחמת העולם הראשונה, לא נראה שלשבת בבוץ ולירות לעבר האויב היה דבר מועיל. אך אם לא היו עושים זאת, הכוח העיקרי היה כובש את שאר אירופה והעצמאות הפוליטית שלנו היום הייתה נראית שונה לגמרי. בעוד שזה נראה מעשה חסר תועלת, הדבר היחידי שהוא יותר חסר תועלת הוא לוותר. זה מבטיח תבוסה, ולא תוכלו לאמר שלפחות ניסיתם. אם אני הולך להפסיד אני מעדיף לעשות זאת על הרגליים, מאשר להפוך לאוסטריה שנפנפה בדגלים וקיבלה את הכובש ללא מאבק.

זה הוא המקום בו עלינו להתאחד, כמו המסכנים הללו בחפירות של מלחמת העולם הראשונה שהמשיכו לירות לחשיכה. אסור לנו להניח את הרובים. במקרה שלנו הרובים הם טלפונים, פקסים, אי-מיילים ואפילו עט ונייר. אני מבלה שעות רבות מול הקופסא הזו, קורא וכותב, גולש באינטרנט, מביט בבעיה מכל זווית אפשרית. ישנם ימים שאני שואל את עצמי למה לא להעביר את הזמן במשחקי מחשב במקום? או לזרוק את העכבר אל  החתול שלי שיעשה איתו משהו מועיל יותר? זה בטח יהיה פחות מתסכל והרבה יותר מבדר.

Cannabis Surrender Bin: We shall never surrender, NORML UK
משטרת לונודון מזמינה את האנשים להסגיר את הקנאביס שלהם לפני שהם משתתפים בחגיגת 420 השנתית בפארק היידי.

אני עושה זאת מאותה סיבה שאתם יושבים פה ושם וקוראים את זה, במקום לפוצץ חייזרים במשחק מחשב רב משתתפים או במקום לצפות בסלב בתחרות ריקודים בטלוויזיה. אנחנו עושים את זה בגלל שברמה מסוימת אכפת לנו. אנחנו עושים את זה בגלל שאם איש לא יעשה את זה, זה לא ייעשה. אנחנו עושים את זה בגלל שאנחנו רוצים להיות השינוי במקום לחכות שיקרה יום אחד. זה משהו ששווה לעשות אותו, אפילו אם זה נראה ומרגיש חסר סיכוי.

אני יודע שזה מתסכל לשבת בהמתנה, להשאיר הודעות קוליות שאיש לא מחזיר תשובה עליהן, לכתוב מכתבים שנראה שהולכים ישירות לאיזה חור שחור. כל המאמץ נראה שמתבזבז לחינם. הוא לא. יש בן-אדם בצד השני, שלכל הפחות נאלץ ללחוץ על כפתור המחיקה. אם מספיק אנשים יפעילו לחץ, כל מה שיישאר לאותם אנשים בזמן העבודה שלהם לעשות בקצה השני, הוא ללחוץ מחיקה כל היום. זאת לבד יפגע ביכולת שלהם לחוקק חוקים שרק פוגעים בנו יותר. זה גם אומר להם שההתנגדות לחוקים הללו גוברת בעוצמה, והימים בהם יוכלו להמשיך לתחזק חוקים בעלי אופי בלתי צודק כנגד החברה שלמו, ספורים.

בכל העולם אנשים עכשיו מתחילים לקום כנגד הממשלות. זה לא רק מריחואנה, זה הכול, שחיתות תאיגידית היא וירוס כלל עולמי [ישראל 2013: המדינה מהמובילות בעולם בנושא חקר הקנאביס הרפואי, ובכל זאת שרת הבריאות מעזה להמשיך ולהפיץ שקרים שהקנאביס איננו יותר מפלציבו ויש לה מחקרים שמוכיחים שהוא מסוכן ופוגע בבריאות. על הקשר המפופק בין ראש המפלגה שלה לבין חברת התרופות "טבע", אותה חברה שמונעת מההמונים את הזכות לבחור בין אקמול לקנאביס, מעטים מציינים], והבכירים שלנו מעוניינים יותר בדאגה לעתידם המקצועי ולמשכורתם העתידית. אתם יודעים למה הם חומקים מענישה?  האדישות כלפי סוגיות עיקריות התפשטה כמו מחלה. לאנשים כבר לא אכפת מכלום, בגלל שהם עניים, עובדים יתר על המידה ועייפים. הם סומכים עלינו שנשכב בהכנעה ונקבל את המציאות העגומה הזו כפי שהיא עקב התשישות שהם כופים עלינו. אסור לנו לתת לזה להמשיך ולקרות.

איננו מאולצים ללחוץ על כפתור אחד של רשימת המחאה. זה חייב להיות מאמץ משולב בכל החזיתות, גישה דינמית שדורשת  שינוי על ידי התקשרות אקטיבית בכל המישורים. אקטיביזם היא מלחמה, ואנחנו מנצחים בה. לפני עשרים שנה אף ממשל מערבי לא היה שוקל בכלל מכירה והפצה של קנאביס כמו אלכוהול. היום זו מציאות בשני מחוזות, ואחד הנושאים המדוברים בעולם כולו. חיילי האיסור נסוגים בעוד אנו מדברים, לכן עלינו להמשיך וללבות את האש, במסדרונות הממשל ברחובות, בכל מקום כל הזמן. עלינו להמשיך ולירות את תחמושת המידע על גבם הנסוג, כדי לוודא שהם עזבו לחלוטין את שדה הקרב.

החיילים אינם נלחמים עבור גנרלים. הם אינם נשארים בשדה הקרב עבור החברים שבבית, או עבור הטעם המתוק של הניצחון. הם עושים את זה עבור האנשים שמימינם ומשמאלם. הם עושים זאת עבור הלוחמים ששומרים על גבם. הם עושים זאת האחד למען השני, כי הדרך היחידה שנוכל לצאת בשלום מהקרב הזה, היא ביחד. זכרו זאת! כל אחד מאתנו מרגיש כמו דוד כנגד גוליית עם אבן קטנה, אך זה איננו המקרה; מסביבכם יש כמיליון דודים ולכל אחד מהם האבן הקטנה שלו שמוכנה להיזרק. איננו צריכים להיות טובים בזריקת אבנים עם כמות כה גדולה של אבנים, כל עוד כולנו נמשיך לזרוק את האבנים אחת מהם תפגע לגוליית בין העיניים. וגם אם לא, כמות האבנים תספיק כדי שגוליית  יחשוב פעמיים.

ושוב ברכות לכל אלה שלוקחים חלק בקרב המתמשך הזה, ושימו עין על חבריכם לוחמי החופש למריחואנה. עוד לא הגענו לבירה, אבל כבר רואים אותה באופק. אנחנו כבר כמעט שם, כמעט בבית.

ג'יימס קולינס 
NORML-UK

Hyde Park NORML UK meme: Cannabis is illegal, on 420 it isn't

 

Spread the love
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  

כתיבת תגובה