אמא שכולה לילד חי

"איך נתתי להם לעקור אותך מזרועותיי? איך לא עצרתי אותן בגופי?" שלומית צפרי כותבת לבנה בן ה-4 שנלקח ממנה לפני כשנתיים על-ידי עובדות משרד הרווחה, ובימים אלה הוחלט לשלוח אותו לאימוץ.

מכתב של שלומית צפרי לבנה:

אני מתה. אין לי אוויר. לקחו לי את התינוק שלי. הלב שלי קרוע, מרוסק, מפורק לחתיכות.  הנשמה שלי זועקת את שמו – "אביאל". כל כך כואבת את חסרונו. היום הוא בן 4, כבר גבר קטן, בעל דעות ורצונות משלו. אני עדיין זוכרת אותו תינוק. מחייך לי ומצחקק, מתחבר ואוהב את כולם.

תינוק יפה שלי, ילד של אמא, איך נתתי להם לעקור אותך מזרועותיי? איך? איך לא עצרתי אותן בגופי? כבר שנתיים שאתה חי בלעדיי, ואני יודעת שקשה לך, שאתה רוצה לאמא.

חשוב לי שתדע – אמא מאוד רוצה אותך, אמא אוהבת אותך כל כך. אבל שנתיים, שנתיים שלא קיבלת חיבוק, חום ואהבה של אמא. שנתיים שאף אחד לא דואג לך ושומר עליך כמו שרק אמא יכולה. שנתיים שאתה מסתובב מבולבל, מתוסכל, זועק ואיש אינו שומע.

זה מרסק אותי.

הפסדתי את הכל איתך. את השנים והרגעים הכי חשובים – הם לקחו לי. רק אלוהים יודע כמה אני מתגעגעת אליך. כמה אני בוכה, מתחננת, מתפללת – שדי! תחזירו לי את הילד שלי. תחזירו לי את האור, את האוצר, את השמחה שלי, תחזירו לי את האהבה. הוא האהבה שלי, הוא יודע את זה.

הילד שלי הוא ילד החטוף של משרד הרווחה. יתום הרווחה. ביום בהיר אחד, ללא אזהרה מוקדמת, נכנסו לביתי שלוש עובדות סוציאליות בליווי של שוטרים והחריבו את עולמי. ריסקו את חיי ואת חייו של בני. תלשו אותו מבין זרועותיי ללא עוול בכפי.

העובדות הסוציאליות טענו כי הן קיבלו תלונה שאני צורכת סמים. התחננתי שיבדקו, שלא יקחו לי את הילד סתם. לא היה עם מי לדבר. אחת מהן הצהירה בפני – "אין לנו צורך לבדוק דבר". האבסורד הוא שהיא צודקת. החוק כפי שהוא היום, מתיר לכל עובדת סוציאלית להיכנס לכל בית בישראל, להכריז על כל קטין כ"קטין נזקק" או "בר סיכון", מבלי לבדוק את הדברים, ובעיקר מבלי להוכיח וללא בית משפט.

עובדות סוציאליות מנצלות את כוחן לרעה וחוטפות תינוקות מבתים נורמטיביות, ממשפחות אוהבות וכשירות. כל חטאן של אותן משפחות הוא שהן נחשבות לאוכלוסיה חלשה. כן, משפחה יקרה, אמא אוהבת, אבא דואג, אם אינכם מהעשירון העליון גם ילדכם יכול להיחטף מכם. הרבה פעמים אני נתקלת באנשים שלא מאמינים, או לחילופין – בעובדות סוציאליות שמכחישות. אך האמינו לי, כולם כבר יודעים. רק צריך לשבור את קשר השתיקה.

צריך לקום ולהגיד את האמת לאמיתה: הרווחה חוטפת ילדים ממשפחות קשות יום בכדי להשלים מכסת אימוץ. הרווחה חוטפת ילדים מהורים כשירים רק בשל היותם עניים. הרווחה חוטפת ילדים כי זהו עניין כלכלי. יש כאן אינטרס כלכלי מובהק והוא נעשה על חשבון גבם של הילדים שלנו

תתעוררו. תתעוררו ותילחמו עכשיו, כדי שלא תצטרכו להילחם מתוך כאב, שלא תצטרכו להילחם רק מתוך תמיכה, כי אם רק מתוך ההבנה, ש"הילד שלי יכול להיות הבא בתור". אף אמא אינה חסינה מזרועותיה ההרסניות של הרווחה. מספיק חיפוש בסיסי בגוגל בכדי להבין את חומרת הדברים, את הפשעים והעוול הנוראי שנעשה כאן בחסות החוק.

אחרי שנתיים שאני באבל, קיבלתי הודעה ששולחים את הילד שלי לאימוץ. כלומר, שאני לא אראה יותר לעולם. הוא לא יוכל יותר להתנחם בזרועותיי וליהנות כאשר אני מלטפת את ראשו, הוא לא ישמע אותי מספרת לו כמה אני אוהבת אותו וכמה אני נלחמת עליו. זהו. הרווחה החליטה אז ככה יהיה.

הרווחה החליטה שלא מגיע לי לגדל את הילד שלי כי ביקשתי מהם עזרה. ביקשתי מהם עזרה והם חטפו את הדבר הכי יקר לי בחיים, הם חטפו את הילד שלי. ואני, איך אספר לו, איך אסביר לו? ילד בן 4, עול של עולם על כתפו, והוא, הוא רק רוצה את אמא.

אני כותבת ובוכה. נחנקת, שבורה. לא יכולה לתאר לכם את ההרגשה. אני מרגישה שהלב שלי נקרע ממני, שלא נותר כבר דבר. שהלב שלי מטייל אי שם בעולם, רחוק ומבולבל. אני אמא בלי ילד, וסתם, פשוט סתם.

כשלקחו אותך הבטחתי לך שאתה הולך לטייל ואמא עוד מעט תבוא לקחת אותך. ילד שלי, אמא לא שיקרה לך בכוונה. אמא מצטערת. אל תכעס עלי. אני עושה הכל למענך, כדי שתחזור הביתה, כדי לשמור עליך, כדי שתהיה לי את האפשרות לתת ולהעניק לך, לאהוב אותך ללא גבולות ולעטוף אותך בכל הטוב.

ועכשיו, נותר לי רק להתפלל ולקוות שהצדק ייצא לאור. שהאמת שלי תרעיד עולמות. שמישהו ישמע את האם אשר זועקת את זעקתך.

זוהי זעקת אם.

*****

שלומית צפרי היא אם חד הורית בת 27.

לעצומה להחזרת בנה של שלומית אליה – לחצו כאן.

 

Spread the love
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  

כתיבת תגובה