בית / דעות והמלצות / אורוגוואי הגיבורה ראויה לקבל פרס נובל לשלום עבור הלגליזציה
אורוגוואי הגיבורה ראויה לקבל פרס נובל לשלום עבור הלגליזציה

אורוגוואי הגיבורה ראויה לקבל פרס נובל לשלום עבור הלגליזציה

מאמר דעה מאת סיימון ג'נקינס מעיתון הגארדיאן הבריטי:

המלחמה במלחמה בסמים היא המלחמה היחידה שחשובה. עמדתה של אורוגוואי במלחמה צריכה לגרום לאו"ם ולארה"ב להתבייש.

פעם חשבו שהאו"ם היא חנות דיבור לא מזיקה עם ג'ובים פטורים ממס לפקידים מובטלים. אבל עכשיו אנחנו מבינים שהיא בעצם ציר הרשע. את תגובתה לניסיון המשמעותי באמת למאבק באיום עולמי, משטר הסמים החדש של אורוגוואי, היא כבר מיהרה לכנות "הפרה של החוק הבינלאומי" .

לראות את הגאות בסמים הופך לשפל זה כמו לאתר תזוזה של קרחון. דבר מרגש מאוד ללא ספק. החוק של יום רביעי הוצג על ידי נשיא אורוגוואי, חוזה מוחיקה, "לדורותינו העתידיים החופשיים מנגע זה". המגפה לא הייתה הסמים אלא "המלחמה" בהם, מה שמשאיר בני נוער בעולם לחסדיהם של סוחרים פליליים ומאסרים אקראיים. מוחיקה מכריז על עצמו כלגליזטור בעל כורחו, אך מסרב "לתת את המשתמשים לידיהם של עסקים חשאיים", אנחנו לא נגן על מריחואנה או על כל התמכרות אחרת, אך גרוע יותר מכל הסמים הוא הסחר הלא חוקי בהם."

אורוגוואי תכשיר לא רק צריכת קנאביס, אלא באופן מכריע, גם את הייצור שלה ומכירתה. משתמשים חייבים להיות מעל גיל 18 ולהרשם. אמנם ניתן לגדל כמויות קטנות באופן פרטי, חברות ייצרו קנאביס תחת רישיון מדינה ומחירים ייקבעו בכדי לערער סוחרים בלתי חוקיים. באורוגוואי אין בעיה בקנה המידה של קולומביה או מקסיקו – רק 10 % מהמבוגרים מודים בשימוש בקנאביס – ומדגישים כי הגישה היא ניסיונית.

גישה נבחנת זו עדיין מתקדמת יותר אפילו ממדינות אמריקאיות, כגון קולורדו ווושינגטון, אשר אישרו צריכת קנאביס למטרות פנאי בנוסף למטרות רפואיות אך לא את הפקתו. בעוד החוק האורוגוואי אינו מכסה סמים אחרים, על ידי מניעה של כ-90 % מהסחר המשוער של השוק שלהם, התקווה היא גם לערער את הערך הסיטונאי של השוק הפלילי ולצמצם את "השפעת השער" שסוחרים דוחפים סמים קשים יותר למשתמשי הסמים הקלים.

אסור בשום אופן לזלזל באומץ ליבו של חוזה מוחיקה. המדינה שלו די מיושנת בדעותיה ושני שליש מהנשאלים התנגדו למהלך, בנוסף למספר שדולות הפרו-לגליזציה שהתנגדו להלאמת הדה פקטו שלו. שאלה פתוחה היא האם קרטל המדינה יהיה יעיל כמו שוק חופשי בפיקוח. אבל ראש מטה הסמים במדינה, חוליו קאלזאדה מתבטא בבוטות: "במשך 50 שנה, הניסיון היחידי שלנו להתמודד עם בעיית הסמים היה רק עם כלי אחד – ענישה – כלי שהוכיח את כשלונו החרוץ. עכשיו יש לנו יותר צרכנים, ארגוני פשע גדולים יותר, נזקי הלבנת הון, סחר בנשק ונזקים מצטברים נוספים".

התגובה הבינלאומית של המועצה לפיקוח הסמים של האו"ם היתה קלישאה חסרת תועלת. מהלך זה, אומר ראש המועצה שלה ריימונד יאנס, "הוא צעד המסכן את בני הנוער ותורם להופעתה המוקדמת יותר של ההתמכרות". המהלך יהיה גם הפרה של "אמנה אוניברסלית מוסכמת ונתמכת בעולם". עם זאת, האו"ם מודה כי חצי מאה של ניסיון דיכוי הוביל ל-162 מיליון משתמשי קנאביס ברחבי העולם, או 4 % מכלל מהאוכלוסייה הבוגרת.

מוחיקה בן ה-78 מציין את האירוניה שרבים מבני דורו בדרום אמריקה מסכימים איתה, אבל רק אחרי שעזבו את המשרד. הם כוללים את פרננדו קרדוסו של ברזיל, ארנסטו זדילו של מקסיקו וסזאר גביריה של קולומביה, שכולם עכשיו קוראים לדקרימינליזציה של שוק הסמים, כך שהם יוכלו להתחיל להסדיר את סכסוכי הסחר שהורגים אלפי אנשים בכל שנה. הערך של הסחר בסמים הוא שני רק לסחר בנשק. עם זאת, ארה"ב מתנגדת לדקרימינליזציה כך שהיא יכולה להמשיך להילחם בייצור הקוקאין והאופיום באמריקה הלטינית ובאפגניסטן ובכך להימנע מעימות חזיתי עם האויב האמיתי שלה: צריכה ביתית שיצאה מכלל שליטה.

בנוסף, חוסר התועלת של הדיכוי מובילה לחוקים מתפוררים בכל המערב. עשרים מדינות בארה"ב הפכו את קנאביס הרפואי לחוקי. קליפורניה השנה דחתה ברוב צר את מיסוי הצריכה (המוערך כ-1.3 מיליארד דולר בהכנסות שנתיות) ועוד עשויה לשנות את דעתה. שימוש בסמים מקובל על פני רוב אמריקה הלטינית, ודה פקטו, באירופה. אפילו בבריטניה, שבה הרשות יכולה להעניש על ידי חמש שנים בכלא, רק 0.2 % מהמקרים שהועמדו לדין הסתיימו בתוצאה כזו במשפט. המשתמשים בסמים האינטנסיביים ביותר נמצאים בכותלי בית הכלא של המדינה. מה שמראה כיצד החוק קרס בצורה יעילה.

הקושי כרגע הוא לפתור את חוסר העקביות של האוכפים, "עצימת העיניים" לצריכה תוך השארת האספקה ​​(ובכך השיווק) פטורים ממסלול מפוקח וממוסה ובידיהם של סוחרי הסמים. זה דומה במקצת לסבסוד ארגוני הפשע המאורגן ע"י המדינה. הפינוק עשוי להציל את המשטרה ובתי המשפט מהתמודדות עם האכיפה, אך משאיר כל פינת רחוב חשופה לסכנה מסיבית צולבת: קנאביס וסמים קשים.

סיום חוסר עקביות זה דורש פעולה מהמחוקקים. ובכל זאת הם נשארים שבויים בידי שילוב קטלני של טאבו, שבטיות ופחד מהתקשורת. המדיניות הבריטית למשל, לגבי כל החומרים המשכרים והסמים (מאלכוהול עד לבנזודיאזפינים) היא כאוטית ומסוכנת. הממשלה ביום חמישי הודתה בחוסר יכולתה לשלוט "בסמים החוקיים", וסמים חדשים כאלו מומצאים בכל שבוע. היצרנים פועלים במעבדות נסתרות ולא סופרים את האיסורים ואת צווי המעצר.

הקטסטרופה של מוות ואנרכיה בדיכוי הסמים שנכשל שהגיע למקסיקו ומדינות אחרות, גורמת למלחמה האובססיבית של המערב בטרור להראות כמו מופע צייד חובבני. הדרך אל האור מתוך החושך הזה מתגלה לא רק בעולם הישן, אלא גם בחדש, והיא נסללת ע"י מחוקקים שגבורתם ראויה לקבלת פרס נובל לשלום. הם אלה שלקחו על עצמם את האתגר של לחימה במלחמת העולם החשובה באמת – המלחמה על המלחמה בסמים. זה משמעותי, מפני שהמדינות האמיצות ביותר הם גם הקטנות ביותר. תודה לאל על מדינות קטנות – גדולות.

הוסיף/י תגובה

Scroll To Top